אורים ותומים, אורים · סימן ל״ג, א׳

חוץ מאוהב ושונא כו' כי בשלמא לדין אין דעתם סובל לראות זכות לשונא וחובה לאוהב משא"כ בעדות שהם אומרים מה שראו ומה ששמעו ולא נחשדו ישראל לשקר בשביל אהבה או שנאה סמ"ע ופשוט ועיין תומים שכתבתי מ"ש מהרש"ל דשונא מוחלט שכנגדו עומד עליו כמעט להרגו וכדומה פסול להעיד דשונא כזה ודאי נחשד שינקם בו להעיד עליו שקר ואני כתבתי דאין לו ראיה ברורה מש"ס ואין לחדש דין מסברא וכן העליתי דמשרתי בית כשרים להעיד ע"ש דכן עמא דבר ועשיתי לו סמוכים מדברי הרמב"ם אבל לדון צ"ע דהוי אפשר בכלל אוהב ושונא וכן נראה מדברי הרדב"ז דאלו המה בכלל אוהב ושונא ושושבין כשר לעדות היינו לאותו דבר שנעשה בו שושבין כך העליתי בתומים דלא כבעל כה"ג דנסתפק בזה: