אורים ותומים, אורים · סימן ל״ב, ט׳

חייבים לשלם עמש"ל בסימן כ"ט כתב מהרש"ל בפ"ד דב"ק סימן ח"י בהא דאמרינן שלשה שנושין מנה באחד שלא יהיה א' בע"ד ושנים עדים שנאמר מדבר שקר תרחק דאי הודו אח"כ בפני ב"ד חייבים להחזיר לו מנה שהוציאו וליכא כאן מגו דהוה מגו במקום עדים. והודאה שהוציאו ממנו מנה שלא כדין כק' עדים דמי וגם איתרע חזקת' דלאו קושטא קאמרי עכ"ל והדבר צ"ע למאד כי מה במקום עדים שייך כאן כיון דהפה שאסר הוא הפה שהתיר הם אמרו דהעידו במרמה והם אמרו דחייב להם באמת וגם מהך דאיתרע חזקתו לא ידעתי מנלן סברא זו להוצאת ממון שלא כדין וצ"ע כי איני כדאי לחלוק אבל קשה עלי להוציא ממון בלי ראי' ברורה ובגמ' לא אמרינן רק דאסור לעשות כן אבל שלא יהיו נאמנות במגו אח"כ לא שמענו וצ"ע ועיין לקמן סי' ל"ז ס"ג דכתבתי דמשמע להדיא שלא כדבריו ע"ש: