וארור הוי לשון קללה פי' אם אומר על חבירו ארור הוא לה' או לכינוי חייב וקמ"ל דה"א ארור הוא רק לשון שבועה ולא קללה אבל ודאי דצריך הזכרת שם או כינוי סמ"ע וכה"ג כתב דבתשובת מהר"ם מינץ משמע דאפילו בלי שם ואין ספר הנ"ל כעת בידי לעיין בו אבל בשבועות דף ל"ו כתב רש"י ד"ה ארור בו כו' והמקלל את חבירו בלשון ארור הוא לה' קללה הוא וחייב המקלל עד כאן הרי דצריך לומר ארור לה' כמ"ש הסמ"ע:
אורים ותומים, אורים · סימן כ״ז, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.