אורים ותומים, אורים · סימן כ״ה, כ״ב

הולכים אחר האחרונים כו' והיינו שהאחרון ההוא מוחזק למובהק בחכמה ויש בידו להכריע ולחלוק אבל אם אינו בחזקת כך ודאי דאין לשמוע בקול דבריו כשחולק על הקדמונים אשר בחכמתם היו לנו לעינים ולחומה. ועיין בתשובת מהר"ם אלשיך סי' ל"ט הביאו הש"ך בס"ק כ"א דאין הרב מהרי"ק בגדר לומר כשהוא חולק על תו' דהלכה כבתראי כי אין ערכם שוה במדרגות אמוראין קמאי לאמוראי בתראי. וממנו תקיש לדורות שלנו אשר בעו"ה תשה כחה של חכמה המקום יעיר עלינו רוח ממרום. וכתב הסמ"ע בשם המרדכי דאם אין תו' חולקים על הרי"ף יש לפסוק כרי"ף וצ"ע כי אין ללמוד בזה מן הכללות. ואין לדיין אלא כפי שיקול דעתו בנדון וכפי דעת המחברים בו וכתב הרב בעל תשובת חות יאיר בהשמטות דף רס"ב ע"ב דמה דסתם הרב בית יוסף בשלחן ערוך והרמ"א לא הגיה ולא חלקו עליו הסמ"ע וש"ך אינו יכול לומר קים ליה כי זכה דנקבע הלכה כמותו ואם כתב הרמ"א ויש אומרים יכול לטעון קים ליה ואם פסק להוציא ממון הוי ליה טועה בדבר משנה (ועיין מ"ש בס"ק ב' באורים ותומים) ובמקום דהכריע הרמ"א כחד דיעה מי דמורה למולו ה"ל בארצות הללו דנהיגי כוותי' טועה בד"מ. וה"ה אם רמ"א לא הכריע והסמ"ע והש"ך הכריעו כחד מינייהו ובמקום שהסמ"ע והש"ך מחולקים נר' דהפוסק נגד הש"ך ה"ל ג"כ כטועה בד"מ הואיל והוא בתראי אף כי שמעתי שקשה מאוד להוציא ממון נגד סברת הסמ"ע והיה לנו לומר דאין כאן כ"כ טעות הפוסק כסמ"ע מ"מ נ"ל כמ"ש אם לא שהדיין יודע ומכיר שהש"ך העביר הדרך על הסמ"ע ע"ש עכ"ל. וכבר ביררתי ת"ל בחיבור זה בכ"מ אן דעת של תורה נוטה ואן רוח אלקים ללכת: