משיצא חוץ מב"ד כו' זהו דעת רש"י ולשיטתו אף בהך דלעיל במ"ש המחבר שאמר לחבירו להיות נשבע ונוטל א"צ להיות נשבע רק כשיצא מב"ד א"י לחזור. והרמ"א לא כתב בלשון וי"א אף דבדברי המחבר נזכר דוקא ונשבע משום די"ל דמיירי הכל בלא יצא מב"ד משום הכי בעינן ונשבע. אבל ביצא מב"ד אף המחבר מודה דא"י לחזור דהוי ג"ד ומ"מ יש לדקדק על לשון רמ"א דה"ל למכתב להדיא הך דינא דאם יצא דא"י לחזור אכל הדינים הנזכרים בסעיף זה אף שרש"י כתבו אהך דינא במי שאמר הריני משלם דמ"ש וכולם חד דינא אי' להו ולא ה ל לרמ"א לכותבו אהך דינא לחוד באמר הריני משלם סמ"ע והש"ך תי' קושיא זו ועיין בתומים שהארכתי ולדינא בכל הנך בבי משיצא חוץ מב"ד א"י לחזור:
אורים ותומים, אורים · סימן כ״ב, כ׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.