אורים ותומים, אורים · סימן כ״א, ו׳

וכל זה כשקנו מידו כו' היינו בב"ד חשוב אבל לא בעי התפסת זכות הואיל ואין כאן אפקעת' בבירור דאף אם היה כאן מי יאמר דהיה נשבע דאולי האמת עם שכנגדו ולא היה משתבע לשקרא ח"ו. ובשביל טעם זה דעת ב"ח דאפילו קנין בב"ד חשוב אין צריך ולא כן דעת הסמ"ע והע"ש והש"ך דמ"מ קנין בב"ד חשוב בעי. אבל דעת רבינו המחבר לקמן בסי' ר"ז בב"י דגם זה צריך ב"ד חשוב והתפסת זכות בב"ד ולהבין מה התפסת זכות שייך גבי ישבע חבירו ויטול צ"ל או דמתפיס בב"ד מעות דאם ישבע יטול זה המעות ויותר נראה דחבירו תבעו בשטר שדינו לישבע וליטול רק הוא יש בידו שובר ויש בו פקפוק עד שב"ד פסקו לו שיהיה נשבע ששוברו נכון הוא והתפיס שוברו שאם לא יבא לזמן מוגבל שיפסיד שוברו ויטול הוא כדין נשבע ונוטל בשטרו. אמנם בבא שניה דהיה לו לישבע וליטול דהתנו שאם לא יבא בזמן פלוני שיפטר חבירו דעת הסמ"ע אפילו קנין בב"ד חשוב א"צ ולכך כתב הרמ"א בהג"ה סתם כשקנו מידו אבל גם בזה דעת רבינו ב"י בסי' ר"ז ע"ש דף ר"ג דפוס ברלין דבעי קנין בב"ד חשוב רק לא בעינן התפס' זכות כיון שהלה תפוס ע"ש. וצ"ע דבממ"נ אי הוה מחול לך אפילו קנין בב"ד א"צ לדעת הרמב"ם דסבירא ליה במחול לך ליכא אסמכתא. ואי לא הוה מחול לך דהואיל דהוא ע"י הכרח ב"ד להשליש כן ולהתנות שיבא בזמן המוגבל וכמ"ש המ"מ שם בפי"א מהלכות מכירה לחלוק בכך א"כ אף התפסת זכות בעינן ובפרט דמשמע דאי' ליה שטר על חבירו דאל"כ מהכ"ת ישבע ויטול ובשטר מבואר לקמן סי' ר"ז סעיף ט"ו דאף דהשליש שטר על חבירו בעי קנין בית דין חשוב להתפסת זכות וצ"ע לחלק ולהיות כי מקומו האמיתי בסי' ר"ז קצרתי כאן. ועיין משם מ"ש באריכות בכל פרטי כללים השייכים לזה אי"ה: