אורים ותומים, אורים · סימן כ׳, ג׳

ואצ"ל אם אמרו לו כו' כתב הב"ח דיש הבדל בדין ראשון אם אמר טעם ואמתל' מהני להכשיר הראיה והעדות אבל בזו אפילו טעם ואמתלא לא מהני ולכך חלקו הש"ע והטור בשני בבות ע"ש וצ"ע. כי נראה דדין זה תלוי במחלוקת קדמונים דבתומת ישרים בחלק תמים דעים סי' נ"ו הביא בבת בנכסים מועטים שתבעה לאחד המחזיק בנכסי אבי' מה את בעית בהאי ארע' אולי אחי מכרה לך והוא שייך לי. והשיב להד"מ של אבותי היה והצריכו ב"ד לברר כן כשראה כן ונתוודע לו שלא יפסיד אם יטעון שלקחו מאחי' הוציא שטר מכירה בב"ד שאחיה מכרו לו ודעת חמיו של הראב"ד שהפסיד שטרו הואיל וטען תחילה שירושה בידו מאבותיו ולא לקחו מאחיה ודעת הראב"ד שאם רואים הב"ד שנעשה משגגה ופתיות לבב שטען מתחילה להד"ם לא הפסיד שטרו (ועיין בכה"ג שהביאו ג"כ) וא"כ זהו אמתלא הנכרת לב"ד כי מחמת שגגה ופתיות לבב אמר כן כמ"ש הראב"ד דנמסר לב"ד שהם יבחינו אם הוא אמת ומ"מ דעת הראב"ד דנאמן והרי הוא דלא כב"ח דהח במוציא מאפונדתו הראיה לא מהני אמתל' ולדעת חמיו של הראב"ד אינו נאמן ונראים דברי הראב"ד שהיה רב מובהק וחכם מפורסם מי כמוהו מורה: