אורים ותומים, אורים · סימן י״ט, ד׳

ומדבריהם יצא פלוני כו' וכתב הסמ"ע דאם כל הדיינים הושוו לפס"ד אין כותבין מדבריהם דמחזי כשקרא דמשמע דאין כל הדיינים שוין בדין. ולפי מ"ש בלקוטי מהרי"ל וכן המהרש"א ומע"מ דלכך שנים שדנו נקראים ב"ד חצוף דבשלשה כל אחד יכול להשמט מה אעשה חבירי רבו עלי משא"כ בשנים. ואילו לשיטת הסמ"ע אף בשלשה א"י להשמט דהפסק מורה אם היו כולם בעצה אחת או היה אחד מערער אלא ודאי דכותבין בכל פס"ד נוסח שוה לבל יכיר הבע"ד אם הושוו כולם או לא. וכתב בתשובת ח"י דאם אחד מהדיינים אינו רוצה לחתום באמרו שטעו רק הם היו הרוב ומ"מ איך יחתום בדברי טעות אין שומעין לו ומחיוב לחתום. וכבר קדמו בתשובת מבי"ט ח"ב סי' הנ"ל המבי"ט עם רבינו הגדול מהרי"ק ודעת המבי"ט דאין לחתום ודעת הב"י דיש לחתום ודעת מהרדב"ז כמכריע דאם אין ביטול מעשה במניעת החתימה אין לכוף להדיין לחתום במה דלא ס"ל. אבל אם יש ביטול מעשה מחויב לחתום. ונראה כדברי הב"י דאל"כ הרי זה רכיל ומגלה סוד ומ"ש המבי"ט דיכתבו סופרי דיינים הפס"ד ויכתבו מדבריהם נזכה פלוני דבר זה לא שמענו שיהיו סופרים חותמים הפס"ד ואפשר במקום דנהגו אבל במקום דלא נהגו אין לנו אלא שהדיין חותם ובירושלמי הובא בכ"מ פ"ח מהל' סנהדרין (עיין בסי' ח"י מ"ש משם ירושלמי) אמר שלשה שדנו ומת אחד מהן חותמים בשנים וכותבים אע"פ שחתמנו בשנים דננו בשלשה עכ"ל ואילו הסופרים חותמים כך וכך נפסק מב"ד א"צ לכתוב כלל דהא בב"ד היה תלתא ויכתבו מב"ד של שלשה יצא כך וכך אלא ברור שהדיינים חותמים אכן בירושלמי סנהדרין פרק ג' הלכה י"א גמרו הדבר כו' אמר ר"י כופין המחייב שיכתוב זכאי ור"ל פליג והלכה כר"י לגבי ר"ל וכל דברי רבינו מהרי"ק אמת וה' עמו שהלכה כמותו: