אורים ותומים, אורים · סימן י״ז, כ״ח

דבר מועט כו' אפי' מה שתבע בדבר מועט הוא לחסרון ידיעתו כי לא ידע כי הדין כן מ"מ אין לדיין לפסוק יותר כ"כ הסמ"ע והב"ח אבל הש"ך השיג על זה וכן הסכמתי בתומים דזהו הוי מחילה בטעות רק איירי בסתם דלא נודע אי הוא מחמת חסרון ידיעה בדין או דהוא במחילה או ויתר בשביל חשבון ומלוה ישינה בזו אמרינן דהוי ספק והממע"ה ועיין בתומים שהסכמתי עמו רק כתבתי דיש לחלק בין ת"ח לע"ה דבע"ה בחזקת א"י דמאין ידע הדין ובת"ח בחזקת שהוא יודע ומחיל ע"ש. וכתב הסמ"ע דאם רואה הדיין שמסרב לקיים הפסק יוכל הדיין בתורת קנס לפסוק שיתן כפי הדין שמחויב נוסף על מה שתבע זה ולא כן דעת הש"ך וכן העליתי בתומים וכן מורה סתימת לשון הרמ"א: