ולא חיישינן שיסתמו טענתו. זהו בת"ח גופי' אבל באשת חבר אעפ"י דג"כ מצוה לקום מ"מ יש לחוש לסתימת טענות ואמרינן בגמ' דרב נחמן צוה לשמעיה אפרח עליו בר אוז' אפשר דהוא מדת חסידות בעלמא אבל מהדין כיון דיש לחוש לסתימת טענת א"צ לקום כלל ולכך השמיטו הפוסקים הך דינא דאשת חבר משום דלדינא אין לקום בפניה משום סתימת טענת. ומשמע ברש"י ותו' וכן בר"ן דוקא אשת חבר לאחר מית' בעלה הת"ח אבל אם בעלה חי יש לה כל דין חבר הן לקום מפניה ולא שייך סתימת טענת והן שאח"כ יש להושיב אותה תיכף אפי' בשעת ג"ד כמו לת"ח בעצמו. וכן בע"ה והוא זקן מצוה ג"כ לקום מפניו ולא שייך סתימת טענות דידוע שמצוה לעמוד בפני שיבה כמו בפני זקן שקנה חכמה. והא דמושיבין לת"ח ולע"ה נמי ולא אמרינן דלא יסתמו טענות ע"ה דמידע ידע דמחויב להושיבו לת"ח מעשה דכבוד התורה אפשר דהך נפקא לן מדרשא אתה' אלקיך כו' ולא ידוע לכל כמו עשה דקימה. או כל מה דאפשר לתקן מתקנין ושם אפשר להושיב שניהם אבל כאן א"א דלא יעמוד דיין בפני עם הארץ. ופריחת בר אוזא לא שכיח כ"כ:
אורים ותומים, אורים · סימן י״ז, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.