ודין אלמנה קודם לת"ח. ומכ"ש דהיתום קודם לת"ח ועיין תומים מ"ש בזה ליישב דלא תקשי לרמב"ם מגמ' וגם למה השמיט הך דין דיש להקדים קרובו של ת"ח. ועיין בתשובת חות יאיר סי' קכ"ד דנחלקו אם כל הקדימות שייכים אף אם הנתבע ת"ח וכדומה או לא דהכל תלוי בתובע ועיין תומים שעשיתי סמוכים לדעת האומר שהכל תלוי בתובע וכתב מהרש"ל בתשובה סי' כ"ד דגם לאלמנה מחויבים להפוך בזכותא כמו לת"ח וכתב הב"ח אפילו לא בא ת"ח בעצמו רק שלוחו ומורש' שלו לב"ד ג"כ יש להקדימו ונראה אם כבר פתחו בדין אחר אין להקדימו דרבו של ריטב"א נתן טעם דלכך בת"ח אפי' פתחו ליה משום דביטל הת"ח מלימודו וזה לא שייך אם אין הת"ח בעצמו שם:
אורים ותומים, אורים · סימן ט״ו, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.