שאחד גוזל חבירו ולא יכול להוציאו ממנו בדין כו' פי' דשורת הדין לשלם רק לרב אלמותו א"א להוציא או שעושה דחיות מבלי לירדן לדון עם שכנגדו ואם תנשא לאחר יהיה אחר כך קשה להוציא כמו שהיה עובדא בתשובת פסקי מהראי' סי' ר"ס ורס"א ע"ש. וע"ז עבדינן לכך אבל אם א"א להוציא מחמת שאין ביד ב"ד לברר כי אין לנו כח לפסוק אומדנא וכמ"ש הרמב"ם פשיטא דאין לו לעשות כזה למחות מבלי להנשא וכל כיוצא בזה דאין לך כפייה גדולה מזה וא"כ היינו שב"ד מוציאים באומדנ' וכמ"ש הרא"ש גבי דיני קנסו' דלא משמתינן בזה"ז דהיינו מוציאים בדין ומכ"ש באופן זה דהוא יותר חמור משמתא:
אורים ותומים, אורים · סימן ט״ו, ט״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.