אורים ותומים, אורים · סימן קמ״ו, כ״ו

יודע אני שהיתה שלך וכו' כתב הסמ"ע הטור מסיים וכתב ס"ס כ"ד בשם הרא"ש דאפילו אינו יודע זה אלא מפי המוכר שאמר ליה שהיתה של מערער מקרי יודע וה"ל שלו ודאית וקניות המוכר ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי ובסמוך סט"ו מוכח דס"ל המחבר ג"כ שהרי כתב שם והודה לו שהיתה שלו ע"פ המוכר כו' עד נאמן בזה כיון שכבר יצא זכאי מוכח מיניה דאם לא יצא זכאי לא היה נאמן ועפ"ד כאן ושם סמ"ע והש"ך חולק דהמחבר לא מיירי כהרא"ש רק מיירי דמודה בלי אמירת מוכר שהוא שלו אבל אם א"י רק מאמירת מוכר הרי נאמן כמו שהיה מוכר נאמן ועיין תומים כי הנכון עם הש"ך דמלבד דפי' הרא"ש דחוק כי כבר תמה עליו הרב המ"ל בפי"ד מהלכ' טוען אף שכתבתי בתומים דלפי דברי הפלפלא חריפתא יש לתרץ קושית המ"ל מ"מ דחוק למאוד ועוד הבאתי ראי' מדברי המחבר כיון דפסק בפשיטות בסעיף זה כדעת רבינו יונה והרי"ף דאין יוכל לגבות דמי זבינא מן המוכר ע"כ לא ס"ל כדעת הרא"ש ע"ש באריכות וישבתי בזה דברי הטור דבאות כ"א סותם בלי חולק כלל דצריך המוכר לשלם מעותיו והיינו כרשב"ם ואח"כ באות כ"ה הביא מחלוקת הרשב"ם והר"י ע"ש ועוד העליתי אם אמר המוכר ללוקח בפני עדים דלקחן מן המערער נראה אף דלא הודה הלוקח אח"כ דידע דהוא של מערער רק הן דברים הנאמרים מפי מוכר מ"מ נראה דזכה המערער ואין לומר מגו והבאתי ראיה מלעיל סימן קל"ג ס"ג ודלא כדעת הש"ך בסימן ע"ב ס"ק צ"א כי כבר הארכתי לעיל סימן ע"ב בתומים שלא כדבריו ובזה ישבתי דברי המהרש"א ב"ב דף ל' והגהת אשר וכמעט הדין דרבינו יונה מוכרח וקצת צ"ע כי המחבר העתיק שלא כדבריו: