אין מוסרין אותו לשבועה ועיין תומים שהבאתי שדין זה כפול בתשובה הרשב"א סי' תתקט"ז ובסימן אלף קס"א ולא נאמר שם כהלשון המחבר דאין מוסרין אותו לשבועה ודעתי שבכוון שינה רבינו מחבר הלשון דלשיטתו אזיל דס"ל לקמן סימן קמ"ט דאין טוענין ליורש להשביע וזהו כוונתו כאן דאנן ב"ד לא מוסרין אותו לשבועה דאין טוען מול החזקה ובזה ניחא קצת סתירת המחבר שדחק בו הסמ"ע ס"ק ג' ע"ש גם העליתי שדעת הבעה"ת ברמב"ם הא דמשביעין היסת דוקא אם טוען המערער שאולה או שכורה משא"כ בטוען גזולה דלא מחזיקינן בגזלן ובזה ניחא ג"כ הרמב"ם פי"ו מטוען דאם תבע בע"א שאכל בגזלה ג"ש נשבע היסת ופטור מפירות ע"ש דהיינו דוקא בע"א צריך לישבע אבל בב' עדים א"צ לישבע כנ"ל ומתורץ בזה קו' הגי"ת ופ"מ על הבעה"ת ע"ש בתומים באריכות:
אורים ותומים, אורים · סימן ק״מ, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.