אם אין המערער יודע כו' עיין ש"ך מ"ש דאם יודע א"כ מתחייבו היסת ונכון הוא וכן פי' תוס' והרמב"ן ועיין תומים מ"ש הא ה"ל מגו דבי תרי ומ"ש הפרישה וכ"כ הש"ך לעיל בכללי מגו דלא איפכת ליה בחבירו כיון דהוא שותק ליתא דעדיין ל"ל מגו דאם חבירו יגיד יהיה מחויב לישבע שבועה לכן כתבתי כדעת הר"ש בספר הכריתות דעל שתיקה ב' מסכימים לד"א ועוד העליתי לדעת תוס' לענין הנאת ממון מכוונים ב' לדעת א' א"כ אפילו המערער יודע יש להם מגו צ"ל דאיירי דשכרו בשותפות וכ"א ערב בעד חבירו ולא שייך עדות דבע"ד המה ועוד אפשר דדרו בו שלא כסדרן רק בהצטרפות והטור חולק על הך דינא דל"ל מגו דהא באים להעיד להחזיקו בבית וא"א בלתי עדות וצווחו כולם דס"ס אינו נוגעים מחמת הנאתם והמה בחזקת כשרים ובתחילה היה דעתי לומר כיון דלולי מגו לא היינו מאמינם די"ל דהמה רוצים להחזיקו בידו משום שכירות וא"כ כל הנאמנות שלהם מחמת מגו וה"ל מגו להוציא אך אף כי ישר בסברא מ"מ אינו סובל בלשון הטור לכן כתבתי פי' אחר מספיק וברור ע"ש:
אורים ותומים, אורים · סימן ק״מ, ט״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.