כופין את הלוה כו' ואם יש למלוה בלא"ה דרך לשם ומבקש שהוא ילך אתו אין כופין הלוה מהרי"ק וסמ"ע וכבר השיגו הב"ח ובני שמואל והש"ך דהראיה שהביא מהרי"ק מתשובת הרמב"ן אינו ראי' כלל. ויפה כתבו דאין מתשוב' רמב"ן ראי' אבל מ"מ מסברא דנפשי' מצי מהרי"ק לומר כן דבשלמא אי אין למלוה דרך לשם אמרי' הואיל והוא אינו חס על הטרחא ועל הוצאו' דנפשי' איך נחוס על הלוה הלא עבד לוה כו' אבל כשאין למלוה טרחא והוצאה כלל דבלא"ה דרכו לשם. א"כ אפשר דלא שייך עבד לוה כו' דהוא יש לו דרך לשם יטריח ללוה לילך לשם בשביל משפט מה שהוא מעולם לא עשה לולי דהיה דרכו לשם ולא שייך עבד לוה כו':
אורים ותומים, אורים · סימן י״ד, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.