שדה הטור מסיק הטעם משום דבשאר ערבות אמרינן דאגב המנותא גמר ומקנה נפשיה אבל כאן ל"ש ה"ט דלא על המנותיה דערב קנה דעביד אינש דזבין ארעא ליומא אבל כשקנה מידו דהערב שהוא חייב לשלם דמי מכר זה בכל עת שיתבענו ור"ל בכל עת שירצה הלוקח לבטל המקח אפילו באין מערער על השדה צריך להחזיר מעותיו דאז אנו רואים דעיקר ערבתו היה שיהא מעותיו בטוחים לכן חייב כערבות דעלמא ומ"ה כתב הט"ו ואם קנו מידו לשלם דמי מכר ולא דמי שדה כשאר אחריות דלוקח סמ"ע ועיין בהה"מ פכ"ה מהלכות מלוה ולוה והב"י נתן טעם דלא נשתעבד לוי דהוי אסמכתא ולא הוי כשאר ערב בעד הלואה דבשלמא מלוה להוצאה ניתנה ואדעתא דהכי נחית לפרוע משא"כ ערב דשדה כיון שרואה שאין ערעור על שדה בעת מכירה סמכה דעתא וכו' והוי אסמכתא והגי"ת תמה עליו כי גם גבי הלואה דעתו דהלוה עשיר ויפרע ועיין תומים דהעליתי תי' על קו' זו דגבי שדה איכא ס"ס מכל מקום התי' דחוק ע"ש:
אורים ותומים, אורים · סימן קל״א, כ׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.