אורים ותומים, אורים · סימן קכ״ט, ה׳

ואפילו לא נתערב כו' כי בטוח הוא וכו' הש"ך בס"ק ז' הביא דביש"ש פ' הגוזל סימן כ"ד פסק דפטור אלא א"כ אמר ליה חזי דעלך קסמכינא ואפילו למ"ד לקמן סימן ש"ו ס"ד דבמראה דינר לשולחני אצ"ל חזי דעלך קסמכינא מודה דבזה פטור א"ל אמר כן דכיון שלא היה מוכרח לעשות כן ובתשובות מהרי"ו כתב דלא גרע ממראה דינר לשולחני ותמה על הרב דהוא העתיק תשובת מהרי"ו ולקמן סימן ש"ו הנ"ל פסק בהג"ה במראה דינר לשולחני צ"ל חזי דעלך קסמכינא א"כ ה"ל ליכתוב ג"כ דא"ל חזי וכו' ע"ש ועיין תומים דהעליתי דתליה בטעם למה צ"ל עלך קסמכינא אי הטעם כמ"ש הש"ג דמסתמא מרא' ג"כ לאחרים או הטעם כמו שס"ל הרא"ש בב"ק וכן ג"כ דעת הרז"ה הרמב"ן דאם הבע"ד באותו מעמד ויראה דעליו יסמך א"כ עלך קסמכינא וא"כ במהרי"ו העובדא כך היה ולק"מ אמנם גם דברי הרמ"א נכונים דהא הוא ידע דעליו קסמיך דע"פ ילוה לו ועדיין לא נעשה המעשה א"כ א"צ עלך קסמכינא ע"ש ונכון ואדרבא העליתי דאפילו לדעת רבינו אפרים דס"ל במקח שאינו מחויב השואל לעשות כדברי הנשאל דפטור הנשאל דיאמר מי ביקש זאת מידך מודה בזה לדברי הרמ"א דהכא כיון דהלוה רק על דבורו והוא אומר קודם שהלוה חייב ודלא כש"ך שדעתו דדעת ר"א הנ"ל כדעת מהרש"ל אך מ"מ אפשר לדעת ר"א צריך לומר בהדיא אני סומך עליך אך הרמ"א לא ס"ל כר"א דהוא מוכרח לכך מכח קו' ולשיטת רמ"א אין כאן קושיא ע"ש. עוד העליתי בתומים תי' אחר על קו' ר' אפרים הנ"ל והוכחתי בראיה ברורה שצריך לומר דוקא בלשון זה כי הוא בטוח ע"ש מילתא בטעמא: