אורים ותומים, אורים · סימן קכ״ח, י״ב

א"י לעכבם כתב הסמ"ע ואע"ג דלעיל כתב הרמ"א וי"א דוקא כו' אבל כשפרע לעכו"ם חייב לכ"ע דה"ל הוצרך לפרוע לעכו"ם שאני התם דפרע לטובת חבירו דעכו"ם היה חוזר עליו לולי שפרע הוא משא"כ הכא דהמלמד יצא משם ולא היה יכולים העכו"ם לחזור עליו רק שהעלילו על בעה"ב עכ"ל סמ"ע והש"ך חולק ולשיטתו הולך כמ"ש בעצמו אבל מ"מ הדבר צ"ע ועמ"ש בתומים סק"ב ומ"ש בסק"ה מסכים לדינא דסמ"ע ע"ש. שוב כתב הסמ"ע ול"ד למ"ש הט"ו בס"ס קכ"ו דאם באו אנסין על ראובן בשביל פקדון של שמעון דמותר לו לסלקם בפקדונו דהתם ידעו שהפקדון בידו ובשבילו באו ועוד הא כתבו שם דבפקדון דוקא דינא הכי וכו' וה"נ המעות שהניח ביד בעה"ב אינו נחשב בעין והש"ך ס"ק י"א כתב כיון דמיירי שהמלמד הפסיד משכנות העכו"ם וחייב לשלם ע"פ דין וכן משמע במרדכי וברמ"א א"כ למה לא יעכב משלו מחמת שהוצרך לשלם עבורו ואפילו למאן דס"ל פורע חוב חבירו אפילו לעכו"ם פטור וכן למאן דס"ל בנתפס על חבירו אפי' אם חבירו חייב מן הדין לשלם פטור שאני הכא שנתחייב זה מחמת שהמלמד היה בביתו והוא חייב באמת והוצרך זה לשלם עבורו נראה דחייב לשלם לו ויכול לעכב מה שבידו ע"ש ועוד האריך הש"ך לטעון על הרב שלא העתיק יפה דברי הגהת מרדכי והגיה במרדכי ובהרמ"א ועיין תומים סק"ו שאין מהצורך להגיה ודברי המרדכי ודברי הרב נכונים וברורים ע"ש דלק"מ כלל ע"ש: