אורים ותומים, אורים · סימן קכ״ח, י׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

אין חבירו וכו' דעת הש"ך אפילו שחבירו חייב להם דכן הוא במרדכי וכ"מ בתשובת הרשב"א שהביא הב"י בסימן קס"ג והסמ"ע וכן בפרישה הקשה לשיטת הטור והרא"ש ור"ת וכן לדעת הרמ"א דבגוי לכ"ע חייב הפורע של חבירו שלא מדעתו ואם כן למה יפטר ותירץ הסמ"ע בסק"ו דהואיל דאונסהו לכך ולא פרע מדעתו פטור ע"ש ודבריו דחוקים דלעולם יאמר תחלתי היה באונס וכו' ואני העליתי בתומים כיון דהפקעת הלואה בגוי מותר ה"ל שלא כדין ורק עלילה בעלמא ע"ש ומ"ש הדרישה דבעלילה דעת הפוסקים להחמיר העליתי בתומים דיש חילוק אם הוא באותו מדינה בזה לדעת האומרים פורע חוב שלא מדעתו חייב גם הוא חייב משא"כ אם הוא אינו באותו מדינה ואין יכולים לתופסו פטור כי אם במסים הואיל והם בכלל ערבות חייב לשלם ע"ש ולדעתי זה ברור ולזה העמיד הטור זה בבא בפ"ע כי אין ענין לפורע חוב של חבירו וברור. ועוד העליתי בתומים פלפול לדעת ר"ת אם יש ביד הפורע רשות לחזור על המלוה דיוכל לומר הלוה לאו בע"ד דידי את וכו' וע"ש דכתבתי דאף שפרע למלוה בשטר כיון דאתינן עליו מטעם שפרע חובו דאין לו אלא מע"פ ועיין עוד מ"ש קצת דחיה לדברי הב"ח דס"ל דמודה ר"ת בחוב בע"פ מלבד מ"ש הש"ך בסימן זה וע"ש באריכות:
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.