ותדע להיכן הדין נוטה כו' דהך לא תגורו קאי על שיודע להיכן הדין נוטה דכתיב בתרי' כי המשפט לאלהים הוא ומשפט היינו גמר דין וזהו שיודע היכן הדין נוטה. סמ"ע והט"ז כתב דאינו קרוי דיין שנאמר עליו לא תגורו אלא כשידע להיכן הדין נוטה. וגם זה דוחק ויותר נראה דכתיב כקטן כגדול תשמעון לא תגורו מפני איש ולא כתיב להיפוך אלא להורות דאחר שמיעה דהיינו הבחנה בדין אז לא תגורו אבל זולת זה תגורו. אלא דקשה איך אפשר לומר דקרא מיירי בכה"ג הארקרא איירי בדיינים הממונים כדכתיב ואצוה את שופטיכם כו' ובדיין הממונה א"י לסלק עצמו כלל. אפילו מקודם שידע היכן הדין נוטה כמ"ש רמב"ם והש"ע ולכן נראה ברור דאין לדייק בקרא דאיירי בהך גוונא דיודע היכן הדין נוטה דקרא סתמא איירי רק חז"ל אמרו כן מסברא דבדיין שאינו קבוע לרבים מה"ת אין להכריח אותו לדון ולהכניס עצמו לרדיפת הבע"ד אם עדיין לא יודע היכן הדין נוטה אבל הקרא איירי בכל גוונא דשם איירי בדיינים קבועים:
אורים ותומים, אורים · סימן י״ב, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.