עד שיבא כו' דכל כמה דלא אתא אפקרותא היא רש"י וסמ"ע ואם אמר דרך משל ביום ע"ש ועי"ט הריני מקבל לציית דין י"ל דמתירין לו וכן ראיתי נוהגין דרש"י מיירי בזמן שב"ד יושבין א"כ מאי הריני בא למה לא בא תיכף ולכך כל זמן שלא בא הרי זה עדיין בחזקת מסרב אבל אם אין המניעה מצדו דאין הב"ד יושבים אז שפיר אמרינן דאינו מסרב עוד ומתירין לו. וכתב הכלבו תקנת וחרם ר"ג ז"ל שאם הזמין לחבירו וחבירו מסרב שאינו יכול לבטל התפלה (פי' מנהג באשכנז כשאין ב"ד עושין לו משפט חרוץ שעומד וקובל בבה"כ ואומר איני מניח להתפלל עד שתעשו לו דין כראוי) אם לא בבה"כ שהולך שם תמיד ואם ביטל שם ג' תפלות ולא הועיל אזי הרשות בידו לבטל התפלות בכל בה"כ וכמו כן אינו יכול לבטל אפילו בבה"כ שלו תפלה של שבת וי"ט אא"כ ביטל כבר בחול ג' תפלות ולא הועיל וזהו בעיר שיש אדם גדול או ב"ד קבוע נוהג מנהג זה ע"ש סמ"ע:
אורים ותומים, אורים · סימן י״א, י״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
