ששמו קרקע לב"ח וכו' העלה הנ"י לעיקר דאם שומא הדרא דא"צ קנין או שטר חדש רק ממילא כשפורע להמלוה המעות הקרקע חוזר ללוה ואף דהקרקע היה מוחלט למלוה ולא היה בע"ח דא"כ הוה אסור למלוה לאכול פירות רק מ"מ בכח חז"ל הפקיעו שומתם וחזרה הקרקע ללוה ועיין ב"מ דף ט"ז ע"ב רש"י ד"ה מרישא וכו' משמע ג"כ כנ"י דאין צריך ליכתוב שטר חדש רק העושה כן אינו טועה:
אורים ותומים, אורים · סימן ק״ג, כ׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.