מנכין לו מחובו עיין תומים דהסכמתי לדינא עם הסמ"ע דבכל אדם הדין כן קודם שישלמו ימי אכרזתא אין לו למלוה לאכול פירות ואם אכל מנכין אמנם אף דשלמו ימי אכרזתא וטרם שהגיע למלוה חלטה מת הלוה וירד המלוה לאכול פירות או דמנהג ותנאי היה לאכול פירות בלי אכרזתא ומת הלוה בכל אלו הואיל ונכסים נפלו קמי יתמי ואין גובין אלא בשבועה כל זמן דלא נשבע הנכסים בחזקת יתומים ומנכין לו הפירות וזהו ההבדל בין יתומים לאלו הלוה חי ע"ש:
אורים ותומים, אורים · סימן ק״ג, י״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.