ואפילו יש לו שאר מטלטלים כו' ולא אמרינן אולי יתייאשו השטרות דזהו בכלל השומא דאם יש חשש יאוש גבי' אף הב"ד מוזלים בשומא ותמיד השומא כפי שעומד למכור ועיין תומים דכך העליתי דלא כדברי הש"ך דהאריך ודעתו במקום דאית ליה נכסים אין להכריח למלוה לקבל שטרות והעיקר כמ"ש המחבר ורמ"א. מיהו כתבתי שם לאשה בכתובתה צ"ע אי יכולים להגבות לה שטרות וגם כתבתי אם המלוה רוצה שטרות בגוביינא והלוה אין רוצה ליתן לו א"י להכריח ללוה אפילו אין ללוה זולת השטרות רק זיבורית ע"ש ודלא כדעת הש"ך דס"ל להיפוך דהמלוה יכול להכריח ללוה על כל פנים ע"ש בראיה ברורה. ואי מצי מחיל אם הגבהו בב"ד דעת הש"ך דמצי מחיל ואני העליתי בתומים דלא מבעי' בדלית ליה נכסי אלא אפילו בדאית ליה נכסי אין למחול דה"ל דאורייתא וכגבוי דמי. ואשה שחייבת לאחר אי להגבות כתובתה לב"ח בשומת ב"ד גוף כתובה ודאי לא אבל נדוניא עיין תומים דגם זה בכלל ספק הואיל אפשר לא תבא לכלל גבי' כלל ולכך לא שייך גבי' דר"נ וא"כ י"ל גביות ב"ד ג"כ לא שייך גבי' ע"ש גם העליתי דאפילו כבר הגיע זמן השטרות לא אמרינן מה לנו לשומן יגבו המעות ויפרעו ממנו רק יושמו ב"ד כפי שומתן ע"ש. גם העליתי לאו דוקא שטרות אלא אפילו חוב גרידא ג"כ הב"ד שמין לפי שומתן ומגבי' לב"ח ואפילו ב"ח של גוים ע"ש כי כן משמע מתשובת מהר"ם ב"ב:
אורים ותומים, אורים · סימן ק״א, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
