כמו שהתנה דעת הסמ"ע וכן הע"ש דהתנה לאו דוקא אלא המוכר סתם ליתן לזמן פלוני כך וכך מעות עבורו והגיע הזמן ואין לו מעות חייב למכור שוה כסף שיש לו וליתן להמוכר מעות ולא דמי למלוה מעות דגמלו חסד בחנם וא"כ דעתו ליקח כסף או שוה כסף אבל המוכר סחורה אין דעתו רק על כסף ולא שוי' ומזה למדנו הנותן מעות לחבירו בעסקא למחצית שכר אם יש בידו סחורה המסתעף מאותו עסקא שאז צריך להמתין עד שימכור הסחורה ההוא כי ע"ת כך קבלו אבל זולתו אין הנותן חייב לקבל שוה כסף כלל רק המקבל מחויב לטרוח ולמכור ולשלם מעות דוקא ועיין תומים דהעליתי דלא נראה כן אך לא עדיפי הני ממלוה לו מעות מזומנים דמ"מ באין לו מעות חייב לקבל שוה כסף ודברי הש"ע וריטב"א מיירי שהתנה עמו בפי' מעות ואז צריך ליתן לו כפי התנאי ולא אמרי' דהוא רק פטומי מילי בעלמ' ע"ש. וכ' הריטב"א בכתובו' דפ"ה במלו' מעו' והתנ' להדי' שיתן לו מעו' כדרך שכותבין בשטרו' תנאו קיי' וצרי' לטרו' למכו' קרק' וליתן לו אבל אם מת אין כופין יורשיו לקיים תנאו אע"פ שהתנה ע"ש:
אורים ותומים, אורים · סימן ק״א, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.