אורים ותומים, אורים · סימן א׳, י״ב

וכן אם תפס כו' אפי' לא תפס אותו דבר שהזיקו רק ד"א מיהו מתם שמשתלם מגופו כ' המרדכי שהיה דעת ריב"א לפסוק כר"ת דוקא בתופס בהמה המזיק דוקא משועבד ולא דבר אחר ועמ"ש בתומים. וכן בתפס יוכל לתפוס אפי' על תשלומי כפל ותשלומי ד' וה' אבל אי לא תפס רק מנדין אותו. במשלם רק קרוב לקרן מתירין נידוי סמ"ע ודלא כע"ש. ואם הודה מ"מ אין מוציאין מיד התופס כיון דהודה שלא בב"ד אפי' לא באו עדים כלל ובזה"ז הכל מחשב הודאה שלא בב"ד דאין לנו סמוכים ומיקרי הכל חוץ לב"ד סמ"ע וכ"כ הש"ך סקט"ז ע"ש אבל בי"ד סי' רס"ז השיג ע"ז והסכים לדעת הב"י דדוקא בבאו עדים אח"כ הוא דלא מהני הודאתו אבל אם לא באו עדים אח"כ בממ"נ או דהודאתו כלא נחשב ואין בידו לתפוס או דהוי הודא' א"כ הוי מוד' בקנס וע"ש שהאריך בראי' ברורה מגמ' וכ"כ השארית יוסף וכן מבואר ממש להדיא בנ"י פרק המרובה ע"ש וכן הנכון וכ' הש"ך בשם הרמב"ן במלחמותיו דאם טוען טענת גנב בפקדון והוא הגנב דחייב כפל אם תפס המפקיד ל"מ תפיסתו דלא מתחייב בכפל עד שישבע בב"ד ולגבי האי אין לנו ב"ד ומיקרי שלא בב"ד וכ' מהרש"ל דאין לתפוס ע"י גוי ולא נתפרש בדבריו אי בדיעבד מהני תפיסה עי"ג או לא ובמקום אחר נאריך בזה: