אורים ותומים, תומים · סימן צ״ג, ד׳

דאין אומרים מגו וכו' הרא"ש חולק וסבירא ליה בכל דוכתי אמרינן מגו לפטור משבועה רק בשבועת שוא לית מגו דהוי העזה וגבי שבועה דרבנן אמרינן כמו גבי שכיר ולכך חולק אהך דין כמו שכתב בטור וכמו שהאריך הש"ך ולכן תמה הסמ"ע לפי מה דהרמ"א הביא לקמן סי' רצ"ג דעת הרא"ש דאמרינן מגו לפטור משבועה לא הוה ליה לכתוב דאין אומרים מבלי הזכרת הרא"ש דחולק ועיי' ש"ך שביקש לחלק בין מידי דכפירה וכו' ולשיטתו הולך מ"ש בכללי מגו בפי' דברי התוספות בבא קמא אבל כבר בררתי בכללי מגו הנ"ל דאין מקום לפי' ושהוא בתכלית דחוק ועיין מש"ל ואם כן חזר הדבר בקושי'. אבל נראה בפשוט וכן משמע בפרישה דסבירא ליה דאף בתקנת' דרבנן לא אמרינן מגו דהעזה והא דאמרינן בשכיר היינו דשם הוי ממון דהא זה צריך לשלם ואי דנשבע השכיר מנ"מ לבעה"ב בשבועתו הוא ישבע על כהנה וכהנה וסוף כל סוף משלם ממון ובממון אמרינן מגו דהעזה דבלי להוציא ממון אמרינן מגו כל דהוא משא"כ כאן דכל המגו לפטור משבועה וגבי שבועה לא אמרינן מגו דהעזה ונכון ופשוט ובזה מיושב קושי' התו' כתובות דף פ"ז דלא אמרינן מגו דלא היה פוגם דאין רוצה לשקר דלא דייק והקשה הא בשכיר אמרינן כהאי גוונא אף על גב דטרוד בפועלים מכל מקום א"ל מגו דל"ש דלפמ"ש לק"מ דאמת דהוא מגו גרוע די"ל דאין רוצה לשקר רק בממון אמרינן מגו כל דהוא וגבי שכיר הוי ממון דבעה"ב צריך לשלם משא"כ בפוגם דהוא רק שבועה לא אמרינן מגו גרוע וזהו מגו גרוע ולק"מ ועמש"ל בכללי מגו והנה התוס' בב"ק דף ק"ז שהקשו בסופו בטוען נאנסו יהיה נאמן במגו דלהד"ם ותמה מהרש"א למאן לשיטת ריב"א הא הוה ליה מגו דהעזה ולר"ת הא בעי הודאה בהדי נאנסה ואם יכפור יהיה מודה במקצת ע"ש וכבר כתבתי ע"ז ישוב בסי' ע"ב וכללי מגו אך גם זה י"ל דהקשי' לר"ת דס"ל דרבנן תקון על נאנסה גרידא שבועה הא יש לי' מגו דלהד"ם וכי תקנו רבנן לעקור מגו א"כ נפשוט מיניה דלא אמרינן בתקנתא דרבנן מגו כמ"ש על מודה מקצת וזה אינו. ואפילו למה שהעליתי לעיל בכללי מגו אות קי"ב דאף לר"ת מודים דאמרינן דאינו מעיד מה דחבירו מכיר בשקרו מכל מקום הא בדרבנן אמרינן מגו דהעזה כי האי וקושי' התוס' שפיר ואין מקום לקושי' מהרש"א ודוק ומזה מבואר דסבירא ליה לתוס' בדרבנן אמרינן מגו דהעזה כהרא"ש אבל כבר אמרתי בו בסי' הנ"ל ישובים אחרים והמעיין יבחר. ויש להרמ"א ראיה לפי מה שכתב הטור לקמן בסי' ר"צ בשם הראב"ד דבעינן הודאה במקצת ועיין מ"ש בס"ק הקודם וק' הא הוי משיב אבידה דאי בעי לא מודה לי' בכלום ומגו דהעזה ליכא דהא טענו שמא ולהרא"ש י"ל באמת ס"ל אפילו בלי מודה מקצת יש כאן שבועה כדמשמע מדבריו בפ' שבועת הדיינים דהביא ראי' דשבועת שומרים צריך ב' כסף דהנך דנשבעין על טענת ספק הוי כעין ש"ש ואם כן דתקנו כעין ש"ש אף הודאה א"צ כלל אבל לפי דפסק הטור בעצמו דצריך הודאה במקצת ש"מ דלא אמרינן מגו או דטעם דכך תקנת חכמים או כמ"ש בפרישה דהא אמרינן דמורה היתר ועל פרוטה זו שהודה ליכא הוראת היתר וא"כ אף כשיכחיש השותפות הא אפילו פרוטה לא יודה וליכא הוראת היתר (ובפרט דהטעם של הוראת היתר דוחק ויותר נראה דכך היה גזרת חכמים) וא"כ ליכא מגו ודוק ועיין מש"ל בסי' פ"ט לר"י דבעי הודאה במקצת אי שייך מגו דל"ש ע"ש ותקיש ממנו לכאן ודוק: