אפ"ה פטור וכו' ופי' הסמ"ע מש"ד אבל היסת חייב והב"ח השיג דאף מהיסת פטור והש"ך בס"ק נ"ג הסכים לסמ"ע וכ' שכ"כ הנ"י ואעפ"י שכתב הנ"י שהרשב"א והר"ן דחו ראית הרמב"ן מ"מ יוכל להיות דבדינ' ל"פ עליו וכן אפשר לפ' דעת הטור ולא הבנתי דבריו דבנ"י דהביא מחלוקת הרמב"ן והרשב"א לא ע"ז הביאו רק בדלעיל באומר שתי' אי צריך לישבע היסת או לא בזו נחלקו בראיה אבל זה כבר כ' הטור והמחבר לעיל באומר שתי' דחייב לישבע היסת וא"כ תמהני וביחוד על הב"ח כיון דהעלה הטור במודה רק בשתי' חייב היסת היאך ס"ד במודה בשלשה דפטור מהיסת א"כ אערומ' קמערים אי אמרי' שתי' אצטרך לישבע אמינא שלשה ואהי' פטור מכל וכל ופשיטא דאי בזה חייב היסת אף בזה חייב ושגגה יצא מלפני השליט הב"ח.
אורים ותומים, תומים · סימן פ״ח, כ׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
