אורים ותומים, תומים · סימן פ״ח, ט״ו

בית מלא כו' בגמרא דשבועות דף מ"ג אמרינן דאביי ס"ל באומר בית זה מלא ה"ל דבר שבמדה דידוע טענתיה ופריך רבא א"ה אדתני סיפא זה אומר עד הזיז וזה אומר עד החלון חייב לפליג בדיד' בד"א בבית מלא אבל בית זה מלא חייב אלא א"ר אינו חייב עד שיטעון דבר שבמדה וכו' ויודה לו דבר שבמדה וכו' והקשו התו' בד"ה אלא אמר וכו' וא"ת אמאי לא חשיב בית זה מלא דבר שבמדה כיון דאמר בית זה מלא וזה מחזיר לו חסרה נראה חסרונה והרי הוא כזה או' עד הגג וזה אומר הזיז וי"ל בשאינה חסרה אלא מעט מיקרי מלאה וא"י מה ביניהם א"נ בעינן שיזכיר מדה בהודאתו עכ"ל. ונראה דהך א"נ אין פירושו בר"ת אי נמי רק אף נמי דתרתי בעינן דתי' ראשון אין מספיק דקשה א"כ מה צורך לרבא לומר דבעינן שיודה דבר שבמדה הא בלא"ה בית מלא אינו דבר שבמדה דהא אפי' חסירה מעט נמי קרוי בית מלא ול"ל דזה ידוע דאם חסר דרך משל בית סאה אין קפידה אבל ביותר יש קפידא א"כ עדיין קו' התו' במקומו דה"ל דבר שבמדה ממקום שחסר עד גג הבית סאה: ולכן נ"ל דבאמת לא הוי צריך רבא לומר כן רק דהוי קשה א"כ לתני זה אומר עד הזיז וזה אומר ממקום שהנחת' אתה נוטל דהוי נמי דבר שבמדה דיכול להכיר החסרון וצ"ל תי' השני דצריך לומר להדיא בהודאתו דבר שבמדה. ותי' זה אין מספיק דעדיין ה"ל לומר זה אומר מלא בית זה וזה אומר עד החלון כקושית מהרש"א ולכך צריך לתי' הראשון דבית חסר קצת נמי מלא איקרי ואם כן עדיין אינו דבר שבמנין בתביעתו ושני תי' כאחד עולים וצריכין זה לזה ולכך אין לפרש א"נ רק ר"ת אף נמי וכן הוא דברי טור וש"ע דפסק בבית זה מלא וזה אומר יו"ד כורי' דלא מועיל והיינו תי' ראשון דבית מלא לא הוי דבר שבמדה וכן אם אמר יו"ד כורים וזה אומר מה שהנחת וכו' גם כן אין מועיל והיינו כתי' השני של תו' דבעינן בהודאה דבר שבמדה ולכאורה ארכבי' אתרי רכשי לפמ"ש ניחא דאין כאן שני תי' רק אף נמי ושניהם צריכי ודוק ומיושב כל הקו' וקושית מהרש"א: