אורים ותומים, תומים · סימן פ״ז, י״ט

כל מי וכו' וכתב הסמ"ע דה"ה בנשבע ונוטל ומשמע אפי' כשמהפכים השבועה צריך הנתבע לקבל בחרם על ש"ח וכן ראיתי מורים ואולם הט"ז הוכיח דליתא דהא לעיל סי' פ"ב ס"ט באם היפך הלוה שבועה על המלוה כו' ואמר התובע לא אשבע אלא אחרים סתם אין הלוה יכול לומר או הוציאני מחרם או השבע וטול וכו' קשה מה"ת יאמר הלוה כן דאף שיהיה נשבע ונוטל יהיה הלוה צריך לקבל בחר' א"כ מה"ת יהי' סיפק בידו למחות ונראה דאין זה הוכחה דהך ק"ח על ש"ח אין פי' דיודע בוודאי שחבירו חייב לו רק שיש לו ספק ולאפוקי ביודע בוודאי שחבירו אין חייב לו וכוונתו הי' רק להכריח לחבירו לשבוע' חנם אבל אם מסופק אף כי טען בב"ד בברי כדרך הטוענים מ"מ לא על זה מקבל בחר' רק לאפוקי שלא יהיה יודע בבשור שהנכון עם שכנגדו משא"כ לעיל התובע אומר שיקבל חרם שיאמר בב"ד אמת כלבבו אם ברי לו שפרע או מסופק כי אם יאמר שהוא מסופק יצטרך ג"כ לפרוע דא"י אם פרעתיך חייב ובפרט על שטר וא"כ אין קבלת חרם דלעיל דומה לקבל' חרם דכאן וה"א לעיל דיכול לעכב לקבלת חרם כזו קמ"ל דלא ולק"מ: