אורים ותומים, תומים · סימן ע״ח, ה׳

וה"ה כל מלאכה המתפרדת בזו גופי' יש ב' פי' או כפשוטו דכל קונטרס זימנ' וא"כ נאמן לומר דפרע במשלם הקונטרס אבל אינו נאמן לומר שפרע הקונטרס השני קודם כתיבתו איברא הרב הש"ך מפרש פי' שני דאין הפי' כל שפא זימנא ופרע תמיד בגמר השפא דא"כ עדיין קשה פשיטא אלא הואיל וכל שפה זימנא בזו מודה ר"ל לאביי ורבא דאמרו כי היכי דלא לטרדן דבזה טרדותיו מרובה וכל שעה יבא פרע לי ואף הוא אפילו בתוך זמנו מקדים לפרוע אפילו קודם שום כתיבת הקונטרס כלל אלא דכתב דלא משמע כן בדברי הטור דכתב רק בתחילת כל שורה זימנא ולפמ"ש בס"ק הקודם לפי הטור כל דינו של המרדכי לא קאי ואין הך דכל שפא זימנא ענין כלל להך דשכיר במלאכה המתפרדת ואין כאן ראיה מטור לסתור פירושו בשיטת המרדכי: אך יש לדקדק בתו' דכתבו דאפילו אביי ורבא דס"ל דעביד אינש דפרע ת"ז משום דלא ליטרדן מודים בכותל חצר דאינו משלם תוך זימנא דשמא לא יבנה כלל וא"כ אינו חושש לטרדא ומ"מ אינו פורע ת"ז והא דפריך הגמרא מהך כותל חצר לר"ל הל"ל ולטעמיך ע"ש בד"ה כי היכי וא"כ איך משני הגמרא כל שפא זמנא ואיכא חשש דלא לטרדן הא אביי ורבא ס"ל בעלמא היכי דלא לטרדון ומ"מ מודים בכה"ג מ"מ לא פרע וא"כ מה בכך דלא לטרדון הא אינו חושש לטרד' אם יש לחוש דלא יצטרך לפרוע כלל ודוחק לחלק בין טרדא מרובה לטירדא מועטת דבטירדא מרובה פורע אפילו דאפשר דלא יתחייב כלל וזה דוחק דהא הם ס"ל דאפילו לטרדה מועטת חושש ומה תו לחלק בין טרדא לטירדא. והנה בינותי בספרים לדעת ולברר דברי הש"ך ומצאתי ראיה לדברי הש"ך מדברי ר"ת הובא במרדכי פ' הבית ועליה דהשיב דהקיבע זמן לפרעון כגון מלוה עד אייר או עד סיון ביום קבוע אין לו תו זמן ב"ד אלא מיד יפרע או יכופהו ב"ד כדאמרינן בריש ב"ב כל שפא ושפא זימנא והתם אין שם זמן ב"ד עכ"ל ודברים אלו צריכין ביאור דמה ראיה יש מהך דכל שפא זימנא דתו אין נותנין לו זמן ב"ד דלמא נותנין זמן ב"ד כשתבעו אבל מ"מ משלם זמנא הוא וא"כ פרע אינש במשלם זימנא אף דאלו היה בא לב"ד היה לו זמן מ"מ וכי כל אדם תובע זמן ב"ד כשבא זמן פרעון פרעו דאי לא תימא הכי מה צורך להביא ראיה מכל שפא זימנא הא אמרינן שם להדיא בב"ב וכן ב"מ עביד אינש דפרע ביומא דמשלם זמנא ה"ל להקשות מה בכך דמשלם הא יש לו זמן ב"ד שלשים יום אלא לא בשביל כך דאלו בא לב"ד היה לו זמן יהיה נקרא תוך זמנו דבר זו לא נראה כלל אם הזמן שקבע נשלם שכיח לאינשי דיש להם מעות לפרוע ומהכ"ת יבא לב"ד לתבוע זמן ומעשים בכל יום יוכיח דפרעו בזמנו ואין בא לב"ד לתבוע זמן וגדולה מזו כתב הרמב"ן דאם קבעו לו ב"ד זמן עביד לפרוע תוך זמן ב"ד ומכ"ש דלא מיקרי תוך זמנו בשכבר נשלם הזמן שקבע אף דאלו היה בא לב"ד היו נותנים לו זמן. ולכן נראה דלכאורה יש להבין אביי ורבא דס"ל אי איתרמי ליה זוזי בתוך זמן משלם דלא ליטרדן בסוף זמן פי' אולי לא יהיה מעות מצוים וינגשו המלוה ולכך כשיש לו מעות בתוך זמן פורע וא"כ אף לזה יש לדייק מה להם לנחיצה לפרוע תוך זמן אולי יקרה להם עסק להרוויח בו ואי דחוששין דיגיע הזמן ולא יהיה להם מעות הא יכולים אז לתבוע זמן ב"ד אי אמרינן אף בקובע זמן נותנים זמן ב"ד. אך זהו באמת אין דיוק דחוששים אולי לא יתרמי זוזי אף לאחר שעבר זמן ב"ד נמי דיטרדו ולכך ממהר לפרוע כשיש לו אך הא תינח לאביי ורבא אבל לר"ל דס"ל דאינו חושש בשביל כך לפרוע תוך זמנו ואליביה משנינן כל שפא ושפא זימנא והיינו כפי' הש"ך דבזה דהוא תובעו שעה לשעה כד משלם שפא לטירדא כזו אף לר"ל י"ל דחייש וקשה הא אין כאן טרדה רק במשלם החומה דאם יתבענו כל שעה במשלם שפא יקח זמן ב"ד וטרם יעברו שלשים יום כבר יעברו כל שפא ושפא מכל בנין ד' אמות של הכותל ואח"כ ה"ל רק טרדא חד מכל הכותל ותביעה אחד לכל המעות דהא על כל שפא אינו דואג כלל למעות דיש לו זמן ב"ד וא"כ עדיין הקושיא לר"ל במקומו דמ"ש דאם אין לו זמן רק בגמר החומה דלא חייש לטרדא ומ"ש דיש זמן כל שפא הא מ"מ אין זמן תשלומין כשירצה רק בנמר החומה דיקח זמן ב"ד ומ"ט דר"ל ועכצ"ל דאין לו זמן ב"ד ולכך חושש לטרדא דכל שעה יתבענו ומי יודע אם כל שעה ושעה יהיה המעות מצוי בידו לשלמו וא"ש ודוק וזה ברור כדעת הש"ך: ומה שהקשינו מדברי תו' אמת כי לשיטת התו' קשי' ליה אך י"ל ר"ת ומרדכי ה"ל בקושי' התו' תי' אחרים כמ"ש ריטב"א דתלי' אם קי"ל כרב או שמואל בפודה תוך שלשים אי הוי פדוי כלל ועיין מש"ל בישוב דברי ר"י ודו"ק: