אורים ותומים, תומים · סימן ע״ח, ד׳

כל קונטרס וכו' דין זה סתם הרמ"א כאלו לית ביה חולק ולענ"ד במחלוקת שנויה כי לדעת רש"י וטור אין לדין זה שורש כי המרדכי יליף דין זה מהא דאמרינן ריש ב"ב עד ד' אמות בחזקת שנתן ה"ד אי בזמנו פשיטא אלא בתוך זמנו אלמא פרע אינשי גו זימנא ומשני ש"ה דכל שפא ושפא זימנא הוא ומזה למד המרדכי ה"ה לכל המלאכה המתפרדת כגון קונטרס וקונטרס. אך יש להבין ברש"י דפי' במשנה דלכך בחזקת שנתן דכיון דחובה עליו לסייעו ומשפט זה גלוי לכל לא היה בונה משלו אלא היה צועק עליו בב"ד עכ"ל ולפירושו קשה מה פריך הגמרא אלמא דעביד אינש דפרע גו זימנא גו זימנא מה עבידתא אנן אמרינן מעיקרו דבנין לא היה בונה משלו אם לא שפרעו החצי דכי מחויב הוא להקיף משלו וכמ"ש הרמב"ן בחדושיו וכן להיפוך למה פי' רש"י פי' אחר מה דלא משני הגמרא ולא פי' כתירוץ הגמרא בחזקת שנתן הואיל וכל שפא זימנא הוא וה"ל כשאר הלואה דנאמן דפרע במשלם זמנא וצ"ע לכאורה לכן ברור דס"ל לרש"י דזה דוחק לומר במלאכה המתפרדת ליתן מכל דבר ודבר ויהיה כל שפא זימנא וכמו בספר ליתן מכל קונטרס דהא כ"כ דלא נגמר הספר מה תועלת יש אם אינו נגמר כולו ואי שיכול לגומרו ע"י אחר אפילו בלי מלאכה המתפרדת יכול לגומרו ע"י אחר אפילו באמצע המלאכה וכן בכותל כ"כ דלא נגמר בנין גובה ד' אמות. וכן קשה מהא דפריך לאביי ורבא לסיוע לר"ל מד' אמות למעלה בחזקת שלא נח אלמא לא פרע גו זימני' דבממ"נ אי בגמר שפא ושפא מ"ט דר"ל הא זימנא הוא ליתן לחבירו חלקו כנגד אותו שפא שהגביה ואי קודם גמר שפא מה איריא למעלה מד' אפילו תוך ד' אמות בחזקת שלא נתן וגם קשה לרש"י מ"ש הב"ח והש"ך ויתר אחרונים לקמן בסי' קנ"ז בדברי הטור דכתב דלאו דוקא בגמר כל שפא זימנא הוא אלא ה"ה קודם גמר השפ' וכתבו דהיה הטור מוכרח לפרש כך דאל"כ בשפא אחת מה א"ל דמשמע דבחזקת שנתן אפילו קודם שנגמר דהא מוקי לי בת"ז קודם גמר הבנין הכותל וזה נכון אך מ"מ היא גופי' קשיא למה יהיה קודם גמר השורה זמנו הוא. ולכן פי' רש"י כך דודאי כל המשנה איירי כמ"ש הטור ורמב"ן דחזינן דזה התחיל לבנו' הכותל משלו דאל"כ מה בחזקת שנתן למה הוא בחזקת זה יותר מזה הלא על שניהם מוטל הבנין רק צ"ל דידוע דזה התחיל לבנות משלו לבד ועיין תו' שם ד"ה אינימא וכו' ובמהרש"א וא"כ י"ל הסברא כמ"ש הדרישה לקמן בסי' קנ"ז דכיון דכבר התחיל לבנות משלו מסתמא אין תובע מחבירו עד דמשלם הבנין לדעת כמה מגיע לחלק וא"כ קודם גמר כל הבנין הוי קרוי תוך זמנו או י"ל הסברא להיפוך דמה בכך דהתחיל מתחילה לבנות לבד מתחילה בקש לעשות התחלה לבנין וכל התחלות קשות אבל בשכבר בנה שורה או שתים מהכ"ת יגמור הכל משלו ולתבו' אח"כ לחבירו תיכף צועק על חבירו בב"ד תן לי חלקך במה שכבר בניתי ותן לכל שורה ושורה חלקך מה שאבנה עוד כי לך המשפט הבנין כמוני ולמה אקיף לך ומשפט זה גלוי לכל שיזכה בדין ומדשתק ולא בא לב"ד ש"מ דבאמת עשה לו כן ופרעו ואין זה ראיה ממה שמתחילה התחיל לבנות משלו ד' קיפ' עד נמר הבנין עד שיהיה נקרא בתוך זמנו וזה סוגית הגמרא כי בס"ד ס"ל כסברא ראשונה דהוא מתחילה התחיל לבנות משלו הרי זה בחזקת שקיבל עליו להקיפו עד גמר הבנין והרי זה בגדר אין אדם פורע תוך זמנו אי יטעון חבירו שפרע ושפיר דייק דאדם פורע תוך זמנו ומשני הגמרא לא כן הוא אין זה בגד' אדם פורע תוך זמנו דזה שגמר שורה א' ושתים תיכף זימנא הוא להזמינו בב"ד שישלם לו מה שכבר הוציאו ויסייעו להבא בכל שורה בבנין וזה נודע לכל ומדלא צווח ש"מ שכך היה הדבר שפרע לו מה שבנה וסייעו מאז והלאה בבנין ולכך בחזקת שנתן וא"כ אין הפי' סוף כל שורה ושורה אפילו תחילת השורה דהוא מחוייב לסייע ואין חיוב עליו להקיף לו פ"א ופשיטא דאמרינן תחילת כל שורה נתן לו החצי אף דבנה תחילה משלו כמ"ש וא"כ דברי הגמרא כל שפא זימנא ודברי רש"י דהיה צועק עליו לפני ב"ד אחד הם וכוונה אחת לשתיהם ורש"י מפרש כוונת הגמרא כדרכו בכ"מ וא"ש ומעתה לא קשה בד"א ולמעלה נמי נימא כל שפא זימנא הוא דלפמ"ש הכוונה דהיה צועק עליו בב"ד והא אין משפט זה גלוי לכל ולא צועק עליו בב"ד כמ"ש רש"י במשנה להדיא ועוד שורה אחרונה מא"ל דכאן לא שייך תחילת שורה דהא קודם שבנה אותו שורה אין מחויב ליתן לחבירו דבר ובמה יכופו לפרעו וא"ש והן הן דברי הטור כמ"ש ולכך כתב אפילו קודם גמר שורה זימנא הוא וזה ברור ומעתה אין מקום לדברי המרדכי בשכירות שאין משתלמת אלא לבסוף לומר דפרעו קודם גמר הענין אף שהוא מלאכה מתפרדת כי מה לו בחצי ספר הלא שכרו לכל המלאכה ואין יכול לתובעו בב"ד כלל ופשיטא דלא דמי להנ"ל כלל וא"כ יכול המוחזק לומר קים לי' כטור ורש"י ז"ל.