אורים ותומים, תומים · סימן ע״ה, כ״ג

שהוגד לו מפי נאמן כו' הר' הש"ך בס"ק פ"ב האריך להשיב על דין זה דא"כ לא שבקית חיי לכל אדם דיכחי' ויאמר הוגד לי כך וכך ויחייב אותו שבועה ויפה כתב אלא שבתוך דבריו כתב כשיש רגלים לדבר דהיינו שאמר לו אדם נאמן שמוחזק בנאמנות ואינו משקר ומזה נראה דא"צ הב"ד להכיר כשיש רגלים לדבר רק די באמירתו כשאומר שכך יש לו רגלים לדבר ושכך אמר לי אדם נאמן ביותר וא"כ לפ"ז עדיין קשה לא שבקית חיי דיאמר הגיד לי אדם דיהבינן ליה כל חללי דעלמא דלא משקר כך וכך ויטיל' שבועה ועדיין לא הועיל הש"ך אם אמרינן דא"צ הב"ד להכיר ולהבחין כשיש רגלים לדבר אמנם מ"מ לדינא נראה באמת כי יש לב"ד של ישראל ליישב בדבר ולא להיות נמהר בשבועה זו כי בלא"ה רבו הפוסקים דאין להטיל שבועה עפ"י הוגד לי ואעפ"י דרמ"א הכריע אפשר דלא אמרו רק לדורו אבל בעו"ה בדורותינו דנפישי רמאים ומתכוונים להטיל שבועה כדי שיתפשרו ויוציאו ממון שאינו שלו בגזל ועושק וחמס ראוי לב"ד שכחן יפה לסמוך מבלי להטיל שבועה רק מפי אומדת הדעת לב"ד שנראה שכני' דבריו או שאמר הוגד לי מפלוני ופלוני אינו בכאן אבל קרוב לבא ומילתא דעבידי לגלוי' לא משקר בקל אבל בלא"ה אין להיות נמהר לפסוק שבועה. וע"ז נאמר בבירור אין לדיין אלא מה שעיניו רואות בבירור כפי ענין הדבר והכל לש"ש: