אורים ותומים, תומים · סימן ע״ה, כ׳

עד שיתפשר כו' והש"ך הכריע כדיעה ראשונה מדברי ירושלמי סוף ב"ק הוצאתי מן הכיס ונתתי לך והוא אומר א"י ר"ה אמר אומרין לו את לית ידע אהן ידע ומפרש הש"ך הוצאתי מעות מהכיס ונתתי לך בלי מנין ואיני יודע כמה והיא אומר ג"כ א"י וע"ז קאמר רב הונא אומרים לו את לא ידעת ולא דקדקת הוא ידע בתמיה כמוהו כמוך ולכך פטור אפילו לצאת י"ש ואין פירושו מוכרח דפי' פשוט הוא טוענו הלויתיך ואורח' דמילתא נקט מתוך כיס הוצאתי מעות ונתתי לך באקראי והלה אומר א"י וקאמר רב הונא דחייב דאמרינן לו את לא ידעת אבל הוא ידע וברי ושמא ברי עדיף ואזלינן בתר ידיעתו ור' הונא לשיטתו דס"ל בבבלי שם ברי ושמא ברי עדיף ודברי ירושלמי ובבלי כא' עולים שוב מצאתי בירושלמי שבועות במשנה סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה והלה אומר סלע היה שוה פטור ועלה קאמר והלה אומר א"י ר"ב רב הונא בשם רב אמר אנת לית ידע אהין ידע ר"י דיימא בעי קמי ר' יונה תמן אמר לית את ידע אהין ידע וכאן את אמר הכין תמן יש חלול שבועה והכא לית חלול שבועה עכ"ל ובזה א"א לפרש כפי' הש"ך דהא הלוה טוען ברי וגם הסוגי' מחלול שבוע' לא מתפרש בדבריו רק הפי' כמ"ש דאם המלוה א"י חייב לשלם כתביעת הלוה דאמרינן אם את לא ידע הוא הלוה ידע וברי עדיף ור' יונה ס"ל אף כאן פטור המלוה ושאל לו הא בעלמא ס"ל ברי ושמא ברי עדיף ולמה כאן אמרינן דפטור הא בעלמא ס"ל כך אם הוא לא ידע שכנגדו יודע וחייב ומשני כי אמרינן בעלמא היינו בהודה לו מקצת והנשאר לא ידע כגון חמשין ידע וחמשין לא ידע דה"ל משאיל"מ כסוגי' גמ' דידן וכאן דלית חלול שבועה דכופר בכל פטור אבל במקום דיש חלול שבועה דחייב לישבע וא"י דהא א"י לכך חייב ועיין בבעה"ת שער ל"ח ח"ג סוף דין ב' ברמב"ן הביא הירושלמי ונראה דנתכוון לפי' הזה וברור ופי' הש"ך א"א להולמו כלל בזה ועיין ברא"ש פרק שבועות הדיינים דמפרש ירושלמי הנ"ל קצת בסיגנון אחר כמ"ש ולענ"ד יותר נכון ממ"ש אבל עכ"פ את לא ידע אהין ידע מפרש כמ"ש דברי ושמא ברי עדיף: