אורים ותומים, תומים · סימן ע״ה, י״ח

יכול להשביעו כו' כתב המרדכי בפר' שבועת הדיינים אם מכר ללוקח בשטר ובתוך ג"ש טען המוכר חזרתי ולקחתי ממך השיב מהר"ם דא"י להשביעו היסת דר' נחמן לא תיקן היסת אלא בהלואה אבל קרקע כל הקונה קרקע כותב שטר לא תקן עליו ר' נחמן היסת עכ"ל והביאו הט"ז ויליף מיני' דה"ה בכל דבר אשר בלתי מצוי לא משביעין היסת כי לא תקן ר"נ עליו היסת ע"ש ובאמת דין זה לא נזכר בשום פוסק אחרונים למהר"ם והרמ"א שזכה להעתיק כל פסקי מרדכי ומהר"ם השמיטו ונראה דס"ל דמהר"ם אזיל לשיטתו בב"ב בעובדא דרבה בר שרשי' דאמרינן דחשב לכבוש לשטרי משכנתא משום שלא יצטרך לישבע דקי"ל הבא לפרוע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה הקשה הא מ"מ יצטרך לישבע היס' ותירץ דלא אמרינן היס' רק בהלואה אבל לא במכר דלא שכיחי דהדר זבין מיני' ע"ש. ועל קושיא ותי' זו בנה מהר"ם יסודו בדין הנ"ל אבל הרא"ש בב"ב תי' על קושי' זו תירוץ אחר או דלא טענינן ליתמי או דבאמת רצה לישבע היס' והש"ע לקמן בסי' ק"ן מביא בש"ע ב' דעות אי יש היסת וא"כ מוכח דליתא לתירוץ של מהר"ם וליתא לדין הנ"ל ולכך השמיטו המחברים. וגדולה מזו כתב הש"ע לקמן סי' פ"ז סכ"ה אם טוענ' עליו דנדר לה דבר באתנן דמשביעין אותו ואין לך דבר בלתי מצוי יותר מזה דח"ו לבני ישראל הקדושים שיתפרצו ויתנו הילד בזונה ומכ"ש לפי מ"ש הב"ח והש"ך דמיירי דבעלה בנידתה שהוא איסור כרת ולכן ברור דלא קי"ל בזה כמהר"ם: