אורים ותומים, תומים · סימן ע״ה, י״ב

אף על פי שמדרבנן חייב והו' כן משמע בתו' בכמה דוכתי דגבי שבועה דרבנן לא אמרינן משאיל"מ מיהו בתו' ב"מ דף צ"ד ד"ה משכחת כ' לר"ת אף דד"ת בעי הודא' בהדי נאנסו לכ"ע מכל מקום מדרבנן בעי שבועה אף על נאנסו לחוד' וכתבו לעיל דמצריך הודאה בהדי נאנסו היינו משום דא"י הוי כפיר' (ועמ"ש בזה סי' ע"ב ס"ק) משמע דלולי זה הוי קשיא ליה ל"ל לאוקמי בג' פרות הא טענת שכורה או שאלה מתה הוי כטענת נאנסו ומתוך שאיל"מ ש"מ דאף בדרבנן אמרינן כן ועיין במהר"ם לובלין ואפשר לר"ת צ"ל כן דהקשה איך יחלוק רחב"י אברייתא דרמב"ח ותי' דמשניות רבות דסבירא ליה מודה במקצת לחוד זוקק שבועה בפקדון מסייע לי' וקשה עדיין מנ"ל לחלוק דכמו דתקנו רבנן על נאנסו לחוד שבועה דרבנן ביותר י"ל דתקנו על מודה מקצת לחודה שבועה דרבנן שהוא כעין דאורייתא במלוה וגם הא איכא טענת ודאי והא דמרבה בפרות לרמב"ח ולא די לו בפרות כפירה והודא' ומה צורך לנאנסו גם כן משום דבדרבנן לא אמרינן משאיל"מ ועדיין לא מיושב רישא ולכך מרבה בפרות ואם כן הדבר לר"ת מוכרח דאף מדרבנן משאיל"מ מיהו יש לדחות דכי אמרינן דרבנן תקנו בנאנסו לרחב"י אבל לרמב"ח לא וא"ל מהכ"ת לחדש בזה פלוגתא ומה טעם יש בו וודאי יש טעמא ובשלמא לרחב"י חזינן דהחמירה התורה על השומר דבעלמא בעינן טענת ברור לשבועה ואין משביעין בספק וכאן משביעין מספק וצ"ל כמ"ש המחברים דאמר בדדמי וכדומה מטעמים ואם כן חז"ל הוסיפו להחמיר ולהשביע אפילו בטענת נאנסו אבל לרמב"ח דחזינן דהתורה הקי' על השומר דמוד' במקצת לחוד יש שבועה ובשומרים לא הטילה התורה שבועה אפילו בהודא' עד שיהיה ג' פרות א"כ מהכ"ת יעשו חכז"ל היפוכו ויחמירו על השומר ממה שהתורה הקילה ביותר ובזה יש לישב קו' המהרש"א דהק' בב"ק דסבירא לי' לתו' דאף לרמב"ח במודה במקצת גריד' בפקדון יש שבועה אם כן אין שום משנה סותר לרמב"ח מהכ"ת יחלוק רחב"י אברייתא דרמב"ח די"ל הך ברייתא דקתני המלוה על משכון ואבד ר"א אומר ישבע ויטול מעותיו ופי' שלא פשע בו כמ"ש רש"י וקשה הך ש"ש מה עבידת' אם אין כאן הודאה הא ליכא ש"ש ואי מודה בחפץ מסוים ה"ל הילך וע"כ דמוד' בדמי חפץ וקשה בממנ"פ אם עולה כפי הלואה שהלוה כי הלוה אלף והודה ת"ק אם כן מנכה לו בחובו והרי יש למלוה על חובו אלף ת"ק לקבל פרעון ואין לך הילך גדול מזה ואין כאן הודאה ואי דהודאתו יותר מאלף איך שייך יטול הא מוחזק במעותיו ואדרבא צריך לשלם העודף לבעל המשכון יפטור מבעיא ליה ויש נ"מ בין הבא ליטול או המוחזק בו דקשה להוציא מידו ועכצ"ל דלא כרמב"ח ואי שבועה דרבנן הא לרמב"ח ל"א כן ובפרט לשיטת תו' ב"ק דבמו"מ גרידא בעי שבועה רק לנאנסו צריך ג' פרות דחזינן דהקילה התורה על השומר ואיך יחמירו רבנן ויש לרחב"י מקום לסמוך וא"ש. וכ"נ ממ"ש תו' ועוד אר"ת דר"י סבירא ליה כר"נ ואיכא חדא דהודאה וכו' וקשה מה ארווח תו' בזה דמ"מ צ"נ דמדרבנן נשבע על נאנסו לחוד דאל"כ עדיין קשה בקושי' דפריך תיובתא לר"נ קשה ולר"ה מי ניחא אמאי ישבע הא ליכא מודה מקצת ועכצ"ל בג"ש וקשה הא נאנסו בלי הודאה לא משתבע וע"כ צ"ל מדרבנן דהא עדיין לא אסיק אדעתיה דב' פרות וגם אף לרב הונא יקשה הלשון למה ישתבע שכורה מתה כמ"ש ר"ת וע"כ משום נאנסו ועכצ"ל דרבנן ולא הרוויח ר"ת כלום בתי' ולכן נראה הא דסבירא ליה לר"ת דאף על שבועה דרבנן כזה אמרינן משאיל"מ משום דסבירא ליה באמת ר"ה ור"י ס"ל למסקנא משום ג"ש דנאנסו ואם כן קשה לומר דיחלקו ר"ה ור"י בהא דאמר רבה בר"ה אמר סומכוס אפי' ברי וברי (וכן לא יחלוק רבה אשמועתו של אבא בפשיטות) ואם כן קשה למה ישבע בזה אומר שאולה וזה אומר שכורה הא מתני' סומכוס היא יחלוקו מבעיא וצ"ל מודה סומכוס היכא דאיכא שבועה דאורייתא וקשה הא בזה רק ג"ש דרבנן ועכצ"ל דחכמים עשהו כשל תורה ואם כן אף מתוך שאיל"מ דנינן בי' אבל לתי' השני של תו' בסקנא אף ר"ה מוקי לי' בב' פרות ל"ק מהך דסומכוס דאמרינן שבועה דאורייתא כמ"ש ולעולם בשבועה דרבנן ל"א מתוך שאיל"מ וא"צ דא"י הוי כפירה כמו לריב"א ובס"ד דפריך תיובתא לר"נ באמת הוי אמרינן ר"ה דלא כרבה בנו ואף זהו מהקושי' וא"ש ודוק כי זה ברור. הדרן לכללא דשבועה דרבנן ל"א מתוך שאיל"מ לפי סי' של ר"ת ואף לתי' ראשון של ר"ת מוכרח כמ"ש אבל לפי דלא קימ"ל כר"ת ל"צ לכל זה וכן הנך רבוותא דסבירא ליה אף בג"ש אמרינן מתוך שאיל"מ כמ"ש בסעיף אח"ז וק' לי' קו' התו' מה פריך הגמ' תיובת' דר"נ הא הוי ג"ש ודברו בישובו רבים מחברים אבל לפי הנ"ל ניחא דסבירא ליה כר"ת ואם כן בשלמא לר"ה איכא ג"ש דנאנסו מדרבנן דמודה ר"ת אבל ברישא חייב שפיר קשי' לגמ' דל"ל מתוך שאיל"מ הואיל ונתחייב ע"י גלגול דגוף השבועה דרבנן ול"א בי' מתוך שאיל"מ: