אורים ותומים, תומים · סימן ע״ג, ז׳

וימצא פתח וכו' לא ידעתי מה צורך לפתח הא קי"ל פותחין בחרטה ואפילו נימא כמ"ש דמתוך החרטה אמרי' הפתח זה א"א ליישבו בתשובת הרא"ש דכתב אע"ג דה"ל נולד. ולפ"ז דמכח חרטה נעשה פתח לא נ"מ בנולד כלל ולכן ברור דהרא"ש בתשובה זו נמשך אחרי דעת מהר"ם רבו דסבירא ליה דאין מתירין בחרטה בלי פתח. ולכך טרח הרא"ש למצוא פתח אבל לפי דהעלה המחבר בי"ד דפותחין בחרטה פתח זו מה טיבו וצ"ל לרבותא נקטו אפי' דאינו מתחרט על מה שנשבע כן לכתחילה שהיה לטעמי' רבי' רק עכשיו מצא פתח מכל מקום מותר לו ול"ת דאם כן ה"ל נולד וקמ"ל כדעת הרא"ש דלא ה"ל נולד וכמ"ש בס"ק ה' באריכות: וכתב הב"ח זהו הכל אם יפרע הוא מדעתו אבל ב"ד יורדים לנכסיו ומגבי' מהם והביאו הש"ך ולא הבנתי א"כ מה הו' כל החרד' שהחרידו להלקותו ויתחרט וימצאו לו פתח וכן שהוא נשבע לבטל המצוה מה ביטול מצוה יש אם ב"ד פורעין מנכסיו ומה איכפת לי' לב"ח בזה אם הלוה פורע מרצונו או בע"כ סוף כל סוף נפרע ולכן היה נראה לפ"מ שדייקו המחברים וביחוד הרמב"ן בחדושיו לב"ב בהא דאמרי' בפ' הכותב דף פ"ו אר"כ לר"פ לדידך דאמרת פריעת ב"ח מצוה אמר לא ניחא לי למעבד מצוה מהו א"ל וכו' מכין אותו וכו' ודייק הרמב"ן למ"ד ש"ד לק"מ דמה נ"מ לן הא משתעבדי נכסי אבל למ"ד לאו דאורייתא רק עליו רמי' המצוה מהו אי אמר לא ניחא וכו' ולפ"ז י"ל דכאן איירי דלי' לי' קרקע רק מטלטלין והם לא רמי' עלי' שעבודא כלל רק על קרקפתא דלוה מוטל מכח פריעת ב"ח מצוה והוי כמ"ד שעבודא ל"ד וכ"ש מיני ואפי' מגלימא דעל כתפאי וא"כ איהו אומר לא ניחא לי ול"ל דכופין למצוה דהא נשבע ואיך נכוף לעבור על שבועה כיון דשבועה קדמה לחוב וא"ש כל הך דינא דאין לנו למיחת לנכסי כיון דלאו שעבודא עלי' רק מכח מצות הלוה והא קדמה שבועה אבל בקדם החוב ה"ל לבטל מצוה וא"ש וע"ש ברא"ש בפ' הכותב דכתב להדיא לחלק בין מקרקע ומטלטלין ע"ש. ול"ק א"כ מה שהקשו התו' והרא"ש בפ' אעפ"י בהא דאמרי' קונמות מפקיעין מידי שיעבוד דא"כ כל אדם יפקיע נכסיו מב"ח לאסור בקונמות ותי' דאלמוהו רבנן לשעבודא גם בזה וקשה עדיין כל אדם טרם שילוהו ישבע מבלי למכור נכסיו ולפרוע לב"ח ויצא המלוה בפח נפש דאפשר לומר דעל מטלטלין בלא"ה לא סמכ' דעת דיכול להבריחן כנודע רק כל סמיכתו במקרקע ובזה לפמ"ש ב"ד יורדין לנכסיו ולא משגיחין בשבועתו משא"כ קונמות דחל על כל נכסיו אפי' מקרקע ועיין לקמן סי' קי"ז שפיר הקשו וכן נראה נכון לדינא ולכך לא כ' מחברי' דב"ד יורדים לנכסיו: