אורים ותומים, תומים · סימן ע״ב, נ״ו

זכה שמעון בכל המשכון כתב הסמ"ע אם מעצמו הלך ומשכנו אצל ישראל בלי צוי גוי אם מת הגוי ג"כ אין מחויב ליתן המשכון לישראל ראשון רק אם הניח יורשים ויודעים מזה ודעתם לפדות המשכון חייב להחזירו לישראל הראשון משא"כ כשצוה הגוי למשכנו אצל ישראל אחר ומשכנו אין מחויב להחזירו כלל וכ' הש"ך דב"ח חולק דלעולם אין מחויב להחזיר כ"ז שאין היורשים באים לפדותו ולכך הניח הש"ך דין זה בצ"ע ואני לא הבנתי מקום ספק כיון דקי"ל גוי יורש אביו ד"ת ואם כן מ"ש דהגוי חי דמחויב ליתן לישראל לפדותו כמ"ש הרמ"א בי"ד סימן קס"ט ומ"ש דמת הגוי וקם בנו תחתיו הלא ככח האב כן כח הבן מבלי שינוי ולכן דינו של הסמ"ע ברור בכל אופן אך נראה ה"מ בהניח בן לירש אבל לא הניח זרע רק קרובים לפמ"ש הרמב"ם בהל' נחלות פרק וי"ו דין ט' גוי יורש את אביו דבר תורה אבל שאר ירושות הן מניחי' אותם לפי מנהגם וכ' המ"מ דסדר נחלאות לישראל לבד נאמרו א"כ משמע דאין כאן ירושה תורה ומכ"ש שאר אב דלית ליה כלל כנודע ואם כן אפשר דאין מחויב ליתן לפדותו כיון דאין להם משפט ירושה: