אורים ותומים, תומים · סימן ס״ח, ה׳

וכן שטרי הודאות וכו' המפורשים בכלל תמהו שטר הודאה ומחילה ופשר דאינו אלא לראי' למה לא יוכשר בערכאות דהא א"צ לשטר אלא לראי' ונר' דרמב"ם סבירא ליה כתו' הנ"ל דאף במכר ודאי דמהתורה פסולים דלאו בני עדות נינהו ומה בכך דלא משקרי ואם כן יוכשר משה ואהרן ועיין בהגהת הרא"ש וע"כ צ"ל כמו שכתבו התוס' דהוא תקנתא דרבנן להכשירו ואם כן קשי' ליה לרמב"ם מה פריך מן מתנה כיון דהוא תקנתא דרבנן ותי' התו' דידע דהוא תקנת' ומ"מ פריך מן מתנ' סבירא ליה לרמב"ם לדוחק דמנ"ל לחלק בין תקנה לתקנה ולכך סבירא ליה לרמב"ם הא דפריך הגמרא במשנה חספא בעלמא אין הפי' משום דשטר בעצמותו פסול די"ל דהכשירו מפני תיקון עולם רק הקושי' במתנה דלא תלי' בנתינת מעות אם כן ספיקות הרבה יש בו וטעות רבות מילתא דלדידן הוי קפידא ולדידהו לא קנין אתן ותנאי באונס או ת"כ ותנאי ומעשה בדבר אחד ואסמכת' ומתנה טמירת' וכהנה עצמו מלספר ולכך פריך איך נסמוך עלייהו הא יאמרו ויעידו בדדמי ואין ממש בעדותן וזהו הכוונה חספא בעלמא וא"ש ומעתה זה הספק והוא הדין והסברא בשטרי פשר ומחילה וכל הספיקות שיש במתנה כנ"ל יש ג"כ בהנך על תנאי בדרך פטומי מילי או השטאה והשבעה וכהנה רבו מלספר ולכך השוה אותן הרמב"ם לשטר מתנה וא"ש ולק"מ: