אורים ותומים, תומים · סימן ס״ז, ט׳

וכפר ונשבע לו. ברמב"ם פ"ט מהל' שמיטה נשמט ונשבע לו רק סתם וכפר ואחר שביעית הודה חייב וטען הראב"ד עליו הא משנה שביעית משמט שבועה הא בממון עומד בכפירתו בשמיטה וא"כ אם יודה יתחייב ממון ואף שבועה יצטרך ודוחק לומר דגזירת הכתוב הוא אף שאם יודה ישלם מ"מ אין עליו שבועה כי שביעי' הפקיע אותו וכמ"ש הבעה"ת ולכך פי' הוא הא דאמרינן בירושלמי מלוה ונעשי' כפרנות דאין משמט היינו בנשבע כבר קודם שמיטה וכך הם דברי הטור ומחבר. והב"י כתב לישב דברי רמב"ם דלכך משמט שבועה דמה בכך דמתחייב בממון שכפר מ"מ בהך ממון שהודה שביעית משמט וא"כ תו ליכא מ"מ רק כופר בכל ואין כאן שבועה וכ"כ הב"ח והד"מ כ' דהוא תי' קלוש. ולכאורה דבריו תמוהים איך כתב כך במה שהר"ן כתב להדיא כן ודעתו מסכי' כן להלכה ודבריו נכונים אמנם באמת יפה טען דודאי במשנה יפה פי' הר"ן דלכך משמט שבועה דלית כאן הודאה במקצת ולא קשה תינח שבועת מ"מ שבועה להכחיש העד דהוא בכופר הכל למה יפטר די"ל דהמשנה נשני' בשבוע' דייני' דמיירי הכל מן מ"מ ומן שבועה להכחיש העד לא מיירי שם כלל בהך פרקין וכמ"ש בכמה דוכתין. אבל על הרמב"ם קשה לא זו איך כתב סתם ושביעי' משמטת שבועה דהא איכא הך שבועה דע"א אף גם לדידן הא איכא היסת בכופר בכל וא"כ מה בכך דליכא כאן הודאה במקצת והרי הוא כופר בכל הא אף בכופר בכל חייב שבועה ואיך כ' הרמב"ם דשביעית משמטת שבועה הא היסת בעי. וצ"ע על הב"י איך לא הרגיש בזה ויפה כתב הרמ"א דהוא תי' קלוש. אמנם גם תי' ד"מ דבאמת מיירי הרמב"ם בנשבע לו דחוק דא"כ הא זה העיקר תלוי בו דאם נשבע תו לא מצי למתבע משא"כ בלי נשבע ואיך השמיט הרמב"ם העיקר ולכן נראה בפשוט דגם הרמב"ם ס"ל כל כמה דלא נשבע הרי זה בכלל לא יגוש ולכך שביעי' משמט שבועה והטעם דאף דאין יכול לתבוע בממון דהא כופר מ"מ יכול לנגוש שיעשה שבועה בב"ד או ישבע או ישלם א"כ הרי כאן נגישה וכמ"ש הרא"ש בכמה דוכתין שבועה היינו ממון דאם אינו נשבע צריך לשלם והרי זה בכלל לא יגוש ולכן שבועה משמט אבל בכופר במקום דא"צ שבועה כגון קודם ר"נ בכופר בכל ועכשיו דע"א מסייעו או דאין עליו טענת ברי או דפטרו משבועה א"כ אין כאן נגישה כלל דממון כפר ושבועה ליכא ולכך לא שייך לא יגוש ולאחר שביעי' כשהודה חייב לשלם וא"ש ובזו האופן מיירי ירושלמי מלוה ונעשה כפרנות דאין שביעי' משמט וגם הרמב"ם מיירי בכה"ג ולכך לא הזכיר משבועה כלל רק סתם כפר ומיירי באופן דליכא שבועה וזה ברור ונכון לדינא בלי פקפוק: