ונשבע לשלם וכו' כתב הסמ"ע ה"ה דאם חייל זמן פרעון בשנה ששית בשמיטה והנשבע נשבע שעכ"פ לא יאוחר זמן תשלומין עד ב' ג' שנים אח"כ ובין כך חל בנתיים שמיטה ג"כ פטור משבועה. ויש להבין כיון דידע זה דיש בנתיים שמיטה ומ"מ נשבע לפרוע הרי לא שייך דהוי אפקעת' דמלכא דכיון דידע דשמיטה בתוכו ופטור ומ"מ נשבע לפרוע וצ"ל דשבועה היה דחשב דבלי ספק יעשה מלוה פרוזבול וא"כ יתחייב בתשלומין ולכך נשבע על הזמן אבל אלו ידע דלא יעשה פרוזבול ויתעצל בו ויהיה חובו נפקע לא היה מתחייב בשבועה וצ"ע כי הן דברים המסורים ללב ונאמר ויראת:
אורים ותומים, תומים · סימן ס״ז, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.