אורים ותומים, תומים · סימן ס״ז, כ״ז

והמאוחר פסול וכתב הר"נ בתשובה אם נעשה בניסן והם כתבו באייר פסול לגמרי ואינו מועיל אפילו על הלואה שנעשה בניסן ומוקדם לו דשטר נפסל לגמרי והרב התי"ט הקשה שם במשנה דאיך העלים עין מן ירושלמי שם דקתני הך משנה שט"ח מוקדמים פסול ר' יוחנן אמר פסולי' ממש ורשב"ל אמר אינו מונה אלא משעת כתיבה והתניא פרוזבול בין מוקדם ובין מאוחר כשר ואינו מונה אלא משעת הכתב ואי אתה אומר כן בשטרות מה בין פרוזבול ומה בין שטר עכ"ל וידוע דהלכה כר"י לגבי רשב"ל וא"כ כשר משעת כתיבה ודלא כר"נ ע"ש שהאריך ולענ"ד שלא בעיון כתבו דיש להבין איך קאמר ר"ל מוקדמים פסולי' דקתני היינו עד שעת כתיבה אבל אח"כ כשר א"כ פשיטא ומה שם פיסול שייך בזו הגע עצמך כותב שטר באייר והקדימו לניסן וכי יעלה ברוח שום איש שיהיה טורף מן לקוחות שקנו בניסן ויהיה חוטא נשכר לגבות מאותן שקנו קודם ששטרו וחיובו היה ונברא בעולם. הס מלהזכיר ועוד בבבלי בפרק א"נ בהא דתנן שט"ח מוקדמים קאמר ר"ל הא מני ר"מ היא על קו' הגמרא נהי דלא ניתן לגבות מזמן ראשון מזמן שני נגבה ומשני ר"מ היא דס"ל קנסוהו חכמים כמו בשטר שיש בו רבית ולכך אפילו מזמן שני לא גבי ואלו בירושלמי ס"ל לרשב"ל דכן הוא פירושו באמת דמזמן שני גובה ואינו פסול רק לגבות מזמן ראשון וא"כ הבבלי וירושלמי מחולקין במילתא דרשב"ל. ולכן ברור דמילת פסולים הנאמר במשנה שט"ח מוקדמים פסולים ברור דפי' לגמרי אפילו מזמן שני. כמ"ש רק ר"י ור"ל לא נחלקו בפי' המשנה כלל. רק לדינא ר"י ס"ל אף לדידן דלא קימ"ל כר"מ בשטר שיש בו רבית מ"מ מוקדמים פסולים ממש אפילו מזמן השני דבזהו אף רבנן מודים כמאמרו בפ' א"נ דכאן מודים רבנן דקנסוהו שמא יגבה מזמן שני ורשב"ל סבר לדידן כשר מזמן שני דהא דקתני פסולים היינו ר"מ היא דגזר שטר שיש בו רבית וכמ"ש ר"ל בגמ' דאיזהו נשך וא"כ לדידן דלא קימ"ל כר"מ רק הלכה כרבים א"כ אף הך דמוקדמים לא קאי לדינא וכשר מיום הכתיבה האמיתית. ופריך הגמרא מהא דתני בברייתא פרוזבול בין מוקדם בין מאוחר כשר ואינו מונה אלא משעת כתיבה הא מני אי ר"מ הא ר"מ קניס כמו בשטר שיש בו רבית ואם כן רבנן היא ולמה קתני כן בפרוזבול ולא בשטרי חוב עצמם דהן מוקדמים והן מאוחרים כשרים מיום הכתיבה א"ו דלרבנן בשטר מוקדם פסול אפילו מזמן שני גזרה שמה יגבה מזמן ראשון דלעולם יערים להקדים הזמן דאם יתוודע ערמתו לא יפסיד ועל כל פנים יהיה לו מזמן שני לכך קנסוהו דאפילו מזמן שגי לא יהיה לו ואם כן מירתת לעשות תחבולה וערמה לבל יפסיד שטרו כשיתוודע התחבולה וערמה. אבל פרוזבול ליכא למיחש לערמה דמה נ"מ לי' הא יכול כל יום לעשות פרוזבול או להתנות וכדומה והתיר' מצוי ולכך לא קנסוהו כלל וא"ש. וא"כ מוכח דאף לרבנן במוקדם פסול וקשי' לרשב"ל. וזהו מאמרו ומה בין פרוזבול לשטר ומדקתני על פרוזבול ולא על שער ש"מ כהנ"ל לרבנן וא"ש ודברי ירושלמי ובבלי עולים כאחד ולפ"ז ברור דפסולים לגמרי משמע דאי מזמן הכתיבה מה בין מאוחרים ומוקדמים דהא בשניהם קתני כשר רק דמונין משעת כתיבה ולמה קתני במשנה פסולים גבי פרוזבול מאוחר אלא הדבר כאשר בררנו לשוי פסול משמע לגמרי כמבואר בהנ"ל וגמרא דב"מ דפריך מזמן שני לגבי ואי י"ל פסולים לאו לגמרי משמע קושי' דילמא באמת מזמן שני כשר אלא דזה ליתא והמשנה והברייתא מחולקים אי קנסו בפרוזבול כמו בשטרות או לא ועכ"פ פריך שפיר דהשתא בריי' דמיקל בפרוזבול מחמיר בשטר מכ"ש להמשנה דלרבנן פסלי אפי' בפרוזבול והקו' שפיר לר"ל: ובפרט דלר"ל אצ"ל דהמשנה וברייתא פליגי בסברא די"ל משנה ר"מ וברייתא רבנן א"כ הקו' לר"ל אליבא דרבנן. ולפ"ז אנן דקימ"ל כר"י וכרבנן וקתני במשנה מאוחרי' פסולים ע"כ לגמרי אפי' מזמן הכתיבה דאי לאח"כ פשיטא היינו כשרים כדקתני ברייתא וכהנ"ל דמהכ"ת יהיה חוטא נשכר וא"כ שפיר פסק הר"נ כסתמא דמשנה ולק"מ. וכל דברי התי"ט הם לפום רהיטא וח"ו לומר על מילת פסול דכשר מזמן שני דא"כ פשיטא. אמנם יש לעיין במילתא דלפי דעת רמב"ם וסייעתו דמוקדם דפסול היינו למשעבדי אבל לב"ח כשר ואפילו לדעת התוס' מ"מ ודאי דגוף הדבר והמעשה אינו בטל ולרבינו יונה א"י לטעון להד"ם א"כ בשלמא להרמב"ם דבעי' דוקא פרוזבול בכתב אבל כל זמן שלא נכתב אינו מועיל להפקיע כח שמיטה ואלמוהו לכתוב א"כ הואיל ונעשה בפיסול הך כתיבה חספא בעלמא הוא ולכך א"י לבטל כח שמיטה אבל לדעת הרא"ש וסייעתו כמ"ש רמ"א לעיל ס"כ דבאמירה בעלמא סגי א"כ דל מהכי הפרוזבול מ"מ הא המעשה שאמר מוסרני לכם וכו' הוא אמת וכן נעשה א"כ דל מהכי פרוזבול ופסול האמירה כשר וכמו דכשר לגוף הלואה אף כאן יכשר לגוף המסירת דברים. ומהמשנה אין ראיה דבזמן משנה וודאי לא היה אמירה מועיל כי אם דוקא כתיבה ושייך שפיר פסול משא"כ עכשיו דכבר בא ר' נחמן ותקן כמ"ש הרא"ש דבאמירה בעלמא מהני א"כ מה פסול יהיה בפרוזבול. ואמת כי י"ל בשלמא במוקדם אף דמעשה שטר כשר לענין להד"ם מ"מ יש קנסא מרובה שיפסיד מן תורת שטר לגמרי ותקנתא טובי לבל יעשו תחבולות רשע אבל בפרוזבול אם אעפ"כ נכשיר. ונימא דמעשה כשר הלא זו מבקש וא"כ לא הפסיד לגמרי דבר ומה הפסיד הרמאי ולכך קנסוהו דאף בתורת אמירה אינו אך אם כי ישר בסברא מ"מ מנלן זה בלי ראיה דמן המשנה ליכא ראי' כמ"ש ובפרט כי בלא"ה כבר כתבנו דליכא בפרוזבול חשש תחבולה רק הואיל הכתב נעשה בפיסול אינו מועיל וקו' במקומו: