ויחלוקו כתב הצ"צ בסי' צ' אחי' שחלקו שטרות אע"ג דקי"ל אחין שחלקו כלקוח' מכל מקום אין האח השני יכול למחול השטר שהגיע לאחיו אפי' החצי שהיה שלו וה"ל כמכר לאחיו. ועיקר ראי' שלו דאל"כ איך כופין בשטרות לחלוק ולדין בי' דין גוד ואיגוד דלמחר ילך זה וימחול חלקו ויפסידו: ואין זה ראי' דמלבד די"ל למזיק דעביד איסורא כמ"ש התו' ב"ב גרמא וכ"ש גרמי אסור אף גם לפימש"ל בסי' ק"כ דמה שהוא בגביית ב"ד אין בו מחילה כי כח ב"ד יפה ליתן לכל א' שלו ולא חל בו מחילה אם כן אין כאן ראי' כשב"ד כופין לחלוק ויד ב"ד מעורב בו וה"ל גוביינא בב"ד ולית בי' מחיל' ובנו בהגהה תמה מה צריך לראי' הלא מבואר להדיא בנ"י ולא יפה כח הבן. כי הנ"י כתב שני אחי' יורשי' שט"ח לא מצי חד מנייהו למחול מנת' דחברי' ובזה ודאי איו ספק כי מה לו למחול החצי שהגיע לאחיו בירושה אבל כל הספק אם יכול למחול חצי שניה שהיה שייך לו רק מכרו לאחיו בעבור שארי דברים שהגיע לו בחלקו דקי"ל כלקוח' הן וע"ז כל הספק ואם כן מה זה לדברי הנ"י. שוב ראיתי כי קדמו הרמ"א בתשובה סי' צ"ב דפסק ג"כ כמוהו אבל לא מטעמו רק הואיל מכנסת שט"ח לבעל א"י למחול משום דיד בעל כיד אשה הרי היכי דיד שניהם שוה א"י למחול ואף בזו יד שניהם שוה. ואני בעניי לא זכיתי להבין ראי' שלו דבשלמא התם בכל פרוטה ופרוטה אין יד לאשה בלי בעלה והגע עצמך הכניסה חמשי' וכי נימא כ"ה לו וכ"ה לה אלא כל פרוטה יד שניהם שוה וא"א בחלוקה ולכך אין לה יד למחול אבל כאן דהרי לזה חלק ולזה חלק ושטר של חמשים דינר ברור לזה כ"ה ולזה כ"ה והלא יכול ליתן חלקו במתנה ואם כן כיון דיכול ליתן חלקו במתנה אף למחול יכול משא"כ באשה תחת בעלה דא"א לה לתת במתנה איך תוכל למחול הלא אין לה יד כלל ומכל מקום כבר הורו זקנים שבדור ומי ירום ראש נגדם. ולכאורה קשה לדבריהם דא"כ מה הקשו התו' אי מכירת שטרות לאו תורה ל"ל קרא למעט מאונאה. וע"ש דדחקו למצוא דרך ישוב לזה ולמה לא תי' בפשוט כגון דירשו שט"ח וחלקו וקי"ל אחים שחלקו יש להם אונאה ולכך קמ"ל דשטרות אין להם אונאה כשחלקו בשטרות: ועכצ"ל דאם מכירת שטרות לאו תורה אף אחי' א"י לחלוק שטרות דהא לקוח' הן ובמה יקנה חלק אחי' וא"כ דלאו מכירה מהתורה אף למחול יכול לדעת רוב פוסקים דלכך יכול למחול הואיל מכירתו מד"ס. וליישב צ"ל דסבירא להו לתו' דהך ברייתא לכ"ע אתיא ואם כן לע"ד אחי' שחלקו כיורשי' הם לא שייך אונאה בחלוקתם דיש ברירה ואין ענין כלל ללוקח ומוכר האי קרא למה אתיא וצ"ע:
אורים ותומים, תומים · סימן ס״ו, ע״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
