אורים ותומים, תומים · סימן ס״ו, ס״ח

אבל מפסיד שכרו עד שישבע הא בנשבע שנאנסו נוטל שכרו ונראה דאם שכרו להוליך חפץ זה להוליכו לעיר אחרת ונאנס בחצי דרך אין לו אלא שכרו על החצי הדרך דלא מבעיא לדעת הרא"ש לקמן בסי' שי"א באומר לו יין זו וספינה סתם דאף דיטעון בעל ספינה הב לי יינך ואקח ספינה להוליכו מכל מקום אין משלם רק מחצי הדרך שהוליך הספינ' אבל לא מחצי דרך הנשאר דכל דהאי לא ידע וכן האי פסידא דפועל הוא אף כאן חצי שכירות מדרך שלא הלך פסידא דשליח הוא רק ממה שהלך צריך לשלם אע"ג דלא אהני ליה מידי כמו בנטבע ספינה באמצע הים דג"כ לא מהני מה שעבר עד כה אלא לפי דעת הרי"ף דסבירא ליה שם דמשלם שכר כל הדרך דיכול לומר הב לי יינך ואוליכנו מכל מקום הא כתבו דוקא התם דגם לזה יש הפסד בטביעות הספינה וכמ"ש התו' אבל זולת זה פסידא דפועל ואם שכרו לימים כל יום בעד דינר וביום ג' וד' שמרו כראוי רק ביום ה' נגנב או אבד נראה דמ"מ חייב לשלם שכירות מן ימים שעברו רק אם קרהו אסון דגניבה באמצע יום החמישי אם באונס משלם החצי יום ואם בגניבה אין משלם כלל אבל בשביל כך לא מפסיד ימים שקודם וכן מוכח בגמ' שם דמשני הא דקתני לפיכך אחריות שבת עליו להפסיד שכרו ופריך הגמרא אלא רישא דקתני אין אחריות שבת עליו ה"נ להפסיד שכרו מי אית ליה שכר שבת וקשה מה קושי' דלא יפסיד השכירות אם נגנב או נאבד בשבת מן כל ימי שבוע הואיל ואין בשבת ש"ש ולא עליו שמירה דגניבה ואבידה ועכצ"ל הואיל והוא לימים נפרדי' אף דהוא בשבת ש"ש אין מפסיד של שאר ימים ובשבת הא לא שקיל שכר משא"כ בסיפא דלא היה לימים נפרדים אם נגנב או נאבד הפסיד כל שכר מיום ההוא או משבוע אם שכרו בפ"ע לשבוע ולא לימים נפרדים. ודעת המרדכי בפ' השוכר את האומני' להיפוך דאפילו מחצי דרך שעבר ג"כ א"צ לשלם דמה אהני לי' וכבר כתבנו מה שהקשה הגהת מהך דבני עיר וכו' ומשנ"ל ליישב עיין ס"ק ס"ו. אך מהא דשוכר הפועל וכו' דמשני אחריות שבת עליו להפסיד שכרו וקשה למרדכי מה ארי' דאחריות אפילו אין אחריות כלל מכל מקום כל אפילו שנאנס מפסיד כל שכרו דמה אהני ליה ונ"ל דסבירא ליה ג"כ דקושי' הוא רק משמירת זרעים ואם כן י"ל אהני לי' דד"מ שמר בית כור זרעי' ובשבת נגנב סאה א' א"כ הואיל וחייב בגניבה רק התורה מיעט מכל מקום שכרו מפסיד דה"ל לשמור שלא יגנב אבל אם נאנס בלסטי' מזוין יש לו כל שכרו דודאי אהני בשמירתו דאולי לא שמר כל שבוע רבו גנבי' עד שלא השאירו שריד ועכשיו נשאר לפחות כ"ט סאי' וא"ש ולכן לא הקשה בעל הגהה רק מהך דבני עיר. אך זהו מ"ש לדעת דברי הגהה במרדכי אבל לענ"ד נר' דאין הנדון במרדכי כך דמרדכי מדמה לספינה זו ויין סתם דקי"ל אפילו נתן יחזיר וצ"ע כי נהפוך הוא כי המשכיר יש לו דין פועל ושוכר דין בעה"ב כמ"ש הרא"ש. ועיין לקמן סי' ש"י ס"ג ובסמ"ע שם ואם כן בספינה זו ויין סתם המשכיר אינו יכול לומר הא אנא קאי דהא ספינתו נאבדה ואחרת לא קיבל דהא אמר זו אבל השוכר אמר הא אנא קאי דיין סתם אמרתי ואם זה נאבד יש לו יין אחר. משא"כ כאן הפועל שהוא כמו משכיר אמר אנא קאי דלי לא קרה אסון ובעה"ב המשלח דהוי כמו שוכר לא מצי למימר דהא הך אגרת או חפץ נאבד וצ"ע נדעת הגהת ולכן ברור דשם נאמר שליח שהיה מביא אגרת בשכר ומצא תגר וחזר וכו' ופי' כך דהתגר היה על שליח דהיו אורבי' לו מחמת איזה עלילה לו לעצמו אבל שליח אחר היה יכול לילך ואם כן זה שחזר והביא אגרת ליד משלחו היה אמר אנא קאי לשלח אגרת ע"י שליח מי שירצה וה"ל כיין סתם דהא אגרת מוכן לשלח ביד השליח והשליח א"י לילך וה"ל כספינה זו כי העיכוב מצדו כמו שנשבר למשכיר ספינתו כן קרה לו שלא יוכל לילך והוי דמיון שפיר ופשיטא דצריך להחזיר השכירות דהרי לא נהנה ודברי המרדכי ברורי' ובחנם השיג עליו בעל הגה"ה ודוק