ששטר זה שלו וכו' וצריך לשלם כל דמי שטר כן הסכי' הרמ"א וכל אחרונים ויש להבין מ"ש זה מאם נמצא פרוע קודם שמכרו דנתבטל המקח ואין חוזרי' רק דמי' מהמקח ומה שנא דמכר דבר שאין שלו דגם כן המקח אין לו שרש דמכר דבר שאינו שלו וגם כן יהיו המעות חוזרים ואי דקיבל אחריות הא אף בזה קיבל אחריות. וצ"ל בזה במוכר דבר שאין שלו ה"ל כמוכר שדה גזולה לקמן בסי' שע"ג שע"ד ע"ש. דהלוקח נוטל שבח והיינו מכר שוה מאתים במנה נוטל כל מאתים ואף זהו כמוהו והטעם אמרינן שם דניתן לכתוב דאם טרח וקנאו מנגזל המקח עם לוקח קיים דניחא ליה דליקו בהימנו' וא"כ אף כאן דאמרינן דיטרח ליקח מן זה שהשטר שלו ונתקיים מקח ללוקח שלו וא"כ ניתן לכתוב ולכך גובה שבח משא"כ בפרוע א"א תו לקיים המקח בשום אופן דאף דיפייס הלוה זה השטר כבר נמחל א"כ הוה לא ניתן לכתוב כלל ואין לו רק דמי' שקיבל. ולפ"ז יצא לי במוכר שטר שאין שלו וקיבל אחריות דמי' שנתן גובה מזמנו ממשעבדי אבל מה שהשטר שוה יותר ה"ל שבח ואיי גובה רק מב"ח וגם אם ידע הלוקח שאין שלו ומ"מ לקחו אין לו אלא דמי' שנתן כדלקמן שע"ג בהכיר בו שאין שלו ולקחו מעות יש לו שבח אין לו:
אורים ותומים, תומים · סימן ס״ו, ס״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.