אורים ותומים, תומים · סימן ס״ו, נ״ט

אלא הדמים שנתן והרב הש"ך בס"ק ק"ט הכריע כדעת האומרים דצריך לשלם כל דמי שטר דכן משמע בגמ' מגבי' בי כשורא לצלמא וכן הביא בשם גדולי פוסקים קדמאי ובתראי ע"ש אלא עם כל זה לא השיב על טענות התו' דבר דמ"ש שתי' על קושי' במצא שובר וכו' בדוכתי טובא כבר כתבתי דאין תי' שלו מרווח דהם הקשו הא נח לה להחזיר שובר ממחילה דתצטרך לשלם דמי כולו ותי' דהיינו מחילה ואף היא באמת צריכה לשלם דמי כולה מלבד דלישנ' יחזיר לא משמע כן אף גם אם תלך למקום אחר והבעל יוציא שובר מהכ"ת תפרע יותר לפי שובר וכמש"ל ומכ"ש לשיטת הרמב"ם דבהחזיר שטר דלא היה לו להחזיר מ"מ הרי הוא בחזקתו מכ"ש אם הרשות להחזיר בבאו לידו הרי הוא בתוקפו ומהכ"ת נצריך פרעון יותר לפי שובר. וכמו כן על קושי' דב"ק במוחלת דכל לגבי בעלה ודאי מוחלת לא תי' כלום. ובאמת בהך קושי' דב"ק כפי מה שהקשו התו' בב"ב דעיקר הקושי' באשה שחבל' בבעלה דתזבין כתובה ולא מצית למחול דתצטרך לשלם ועיין במהרש"א דפי' דוקא מהך פריך דמאידך לק"מ די"ל כתנא דלא דן ד"ג רק מהך פריך דר"מ היא י"ל כן דודאי עיקר קושי' התו' דתצטרך לשלם ואי דלית לה הא כתבו התו' שם צריך לכתוב לה כתובה חדשה וא"כ שעבודו על כתובה החדשה וכן לעולם. רק אין כאן קושיא דהא ודאי אף דנפיש כתובה מחבלה מ"מ ודאי אם ימכר כתובתה בטובת הנאה לא יגיע לפרעון כל דמי חבלתו כי דבר מועט שנותנים בעד כתוב' וכמ"ש התו' וא"כ אם תמכור ודמי זבינ' תתן לבעל ותהיה נ"ח לבעל בדמי חבלתו כי לא נפרע כולו א"כ תו תמחול ואי דתצטרך לשלם הא לית לה ואי דיכתוב לה הבעל כתובה חדשה הא על הך כתיבה חל שעבודא דלוקח מכח ד"ג וחיובא דבעל בו דחבלה דנ"ח לו והבעל תפיס והוי בכלל כל קודם לגבות ובפרט למ"ד מלוה ע"פ מוקדם קודם לגבות וא"כ הבעל מוקדם מחבלתו להך לוקח במחילתו ויגבה הבעל ויפסיד ולק"מ. ונראה דהתו' לא היו מעלימי' עין מזה רק התו' בב"ב ס"ל כחד תי' בתו' דב"ק דצריך לגרש ואח"כ תמחול ושוב יכנוס אותה וא"כ איך אפשר לכנוס אותה אם ינכה דמי חבלתו מכתובה והלא כל הפוחת וכו' וכבר הקשו כן בתו' שם ד"ה כגון וכו' ותי' דכיון דהיא גורמת וכו' וזהו הכל בדלא מגרשה אבל כשמגרשה ורוצה לחזור ולכונסה ודאי דאסור דהרי פוחת לבתולה ומי מכריחו לחזור וליקח אותה וא"כ ע"כ דמוחל לה דמי חבלתו וא"כ שפיר קשה איך תמחול יבא הלוקח ויגבה מכתובה חדשה דכבר נמחל בעת שנשאה וכתב לה כתובה דמי חבלתו דלא יהי' בכלל הפוחת דליקח אותה מחדש ודאי דאסור אין היא גורמת רק הוא גורם שלקחה וא"ש. ולפ"ז לפי דקי"ל דא"צ לגרשנה ואפילו בעודה תחת בעלה מצית למחול שפיר י"ל כמ"ש ולק"מ דעכ"פ מפסיד הלוקח. אך מהא דב"מ במצא שובר קושי' דדוחק לאוקמי כדרבנן דלא דנו ד"ג וגם אף דטרחנו כמ"ש ליישב הך דהחוב מ"מ קשה לומר דכל סוגי' שם בחבלה באחרי' אתי' דלא כר"מ כמ"ש מהרש"א ולכן אף שאין אני כדאי להכריע ח"ו מ"מ הואיל כבר עלה השם בימין כה"ג הש"ך להכריע הואיל ולישנא דגמר' מסייע לי' נ"ל עיקר כדעת הנ"י שכתב בשם ר"ת לחלק בכתובה לשארי שט"ח דבעלמא אמרינן משלם כל דמי' שנתן אבל בכתובה דכיון דלא היה מכירה מעליא דאולי לא תבוא כלל לידי גבי' אין משלמת רק דמים שנתן וא"כ מרווח הכל דכל לישנא דגמ' ופועקים הכל מיירי בשארי שטרות והך דקריבת' דר"נ וכן הך דב"ק וב"מ במצא שובר הכל בכתובה ובו אין משלמת רק דמי' שקיבלה וא"כ שמעת' מרווח' ול"ק כלל וא"כ י"ל דאין בדברי הרא"ש סתירה דבפסקיו פסק דאין משלם רק דמי' שנתן ואולם בתשובה פוסק דמשלם הכל כמ"ש הב"י דלפמ"ש ניחא דבפסקיו הכל מיירי מכתובה כנראה בב"מ ובכתובות אבל בתשובה איירי בשארי שטרות ולק"מ. איברא מהך דקדושין קדשה בשט"ח דאמרינן דלכך אינה מקודשת דלא סמכ' דעת' דלמא ימחול קשיא דהא יצטרך הבעל לשלם לה ומ"ש התו' דאשה בושה לתבוע בעלה בב"ד. עדיין אין מספיק דקשה מנלן לגמ' הך סברא ולחדש בר"מ וחכמים פלוגתא חדשה דפליגי בדשמואל וכדומה לימא לכ"ע אין אשה בושה והלך ר"מ לשיטתו דס"ל ד"ג ולכך סמכ' דעת' דאף דימחול יצטרך הבעל לשלם וחכמים אזלי לשיטתן דלא דנין ד"ג ולכך לא סמכ' דעת' דאולי ימחול הבעל ויהיה פטור מתשלומין ותהי' קרח מכאן ומכאן. ובאמת זולת שיטת הרשב"א היה לי בזה תר"י נכון דס"ל כדעת חכמי פרובנציא דלמאן דלא דאין ד"ג משלם דמי ניירא דצריך להחזיר הנייר ללוה וצריך המוכר לשלמו אף דלא דן דינא דגרמי וא"כ קשי' לן רבנן דסברי סתם א"מ למה לא ישומו הנייר אולי שוה פרוטה ועכצ"ל משום דצריכה להחזיר הנייר ללוה וקשה הא זה צריך הבעל המוחל לשלם לכ"ע אפילו למ"ד דלא דנין ד"ג וע"כ צ"ל דאשה בושה ובהך סברא לא יחלקו ר"מ וחכמים וא"כ קשה במה פליגי וצ"ל אוקימת' אחריני ולק"מ והא דפרכינן אי בשט"ח דאחרי' קשי' ר"מ אדר"מ ולא רבנן אדרבנן כבר כתב הריטב"א דבאמת המ"ל כן רק בדר"מ מפורש טפי וא"ש: אך לרשב"א דס"ל דבאמת שמין הנייר דלא הדרא וחכמים דאומרי' א"מ לא איירי בשמי' הנייר ומ"מ ס"ל דמשלם דמי כולו וא"כ הקושי' במקומו מנ"ל הך סברא דאשה בושה דלמא אזלו לשיטתן כנ"ל. ואולי ס"ל לרשב"א כסברת הסמ"ע בס"ק פ"ד במתנה לכ"ע צריך לשלם כל דמי שטר די"ל דעשה לו כ"כ טובה כדמי שוי של השטר וס"ל לרשב"א כמ"ש הש"ך וכמש"ל דלמאן דלא דאין ד"ג דעכ"פ צריך לשלם מדינא הדמי' שנתן דלאו כל כמיני' לאפקועי בחנם וא"כ מיני' במתנה לכ"ע צריך לשלם כל דמי שטר דבמתנה ה"ל כאלו קיבל כל המעות. וא"כ שם בקדושין דה"ל כמתנה וא"כ לא תלי' בד"ג כלל ואפי' מאן דלית ליה ד"ג מ"מ מודה דצריך לשלם וע"כ צ"ל אשה בושה ובמה קמפלגי וא"ש. ולפ"ז יפה פסק רשב"א במוחל א"צ להחזיר הנייר והא דדייקו חכמי פרובנציא מלשון דמי ניירא דצריך להחזיר הנייר כהנ"ל אין כאן דיוק דהא המעות שקיבל מחויב להחזיר ונוסף ע"ז צריך לשלם דמי נייר כמ"ש הראב"ן וש"ך וא"כ כשמשלם לו דמי' אין לו להחזיק הנייר אבל כשאין משלם כלל פשיטא דיכול לתפוס בנייר וא"ש. והש"ך כסק כאן כראב"ן ולעיל דעתו נוטה לחלוק על רשב"א מהך דיוקא דדמי נייר ודבריו סותרי' זא"ז ודוק: