אורים ותומים, תומים · סימן ס״ה, ט׳

וכתוב בו הנפק כו' עיי' בש"ך בשם מע"מ ודבר זה אמור ברמב"ם וכן הבי' המ"מ בשם ר' יהונתן דכתב דאם לא קיי"ל כאביי דסבירא ליה עבחז"ל בעינן הנפק ולכך מצריך הרי"ף הנפק הואיל ולא סבירא ליה כאביי וכן הבעה"ת העתיק כן דבעי ג"כ הנפק דאל"כ חיישינן דלמא כתב ללות ולא לוה: ובאמת עם כל זה התמיה מבוארת כמ"ש המ"מ בשם הרשב"א דמה חשש יש בו ביום דלמא עדיין לא לוה מה בכך הלא לא פנה היום וכל רגע זימנא הוא להלות דאטו בירושלים עסקינן דכתבינן שעות וכ"כ הרז"ה והתוס' ודברי גי"ת בזה מה שהאריך בדברי הרשב"א אינם מובנים כלל דנראה דדעתו דאף בו ביומא שייך דילמא כתב ללות ולא לוה והאריך בזה בשם תוס' וצריך ישוב לגדול שכמותו שיעסוק בדברים בטלים הללו מעיקרא כי מאי שייך ביומו כתב ללות ולא לוה הבא לימלך מורין לו כך דכך יעשה וילוה ביומו בטרם בוא השמש כדי שלא יפסיד פשיטי דספרא ובאמת יפה כתבהש"ך שכמעט נלאו המחברים למצוא פתח התרה. וראה זה ראיתי לריטב"א לב"מ במהדורא לפ"ק דב"מ דכתב וכדי לקיים דברי הרב ז"ל נ"ל דהאי דכתב ללות ולא לוה פי' שנמלך מבלי ללות כלל והלך לעדים וסופר לבטל שליחתם ואם כן שטר ההוא כחרס הנשבר ובטל שעבודו ועכשיו דלוה בו הוא לוה בשטר שאין בו ממש והמלוה לא ידע מזה עד דנאמר מלוה גופי' לא שביק וכו' ולכך בעינן דוקא הנפק דבכתב הנפק תו ליכא חששא דמלוה מקיים שטרא עכ"ל בשינוי לשון קצת. ויש להבין לדבריו אם כן אף לאביי דסבירא ליה עבחז"ל החשש של הריטב"א כאן דלמא בטל לשטר ותו אין כאן שטר רק כחרס בעלמא אם כן מה זה דקאמר הגמרא בשובר שובר בזמנו טורף דעבחז"ל מה מהני זה דילמא ביטלו כהנ"ל וצ"ל כי מהני ביטול בשטר דמשוי' ליה שיעבוד נכסים ובעינן שטר מקנה דמשעבד נכסיו ולכך סבירא ליה לריטב"א דכי מבטל השליחות אין כאן שיעבוד דהא בע"פ א"י לשעבד רק בשטר ובביטל השליחות מסופר ועדים בטל השליחות אבל בשובר דהוא מחילה גרידא ואין בו לא שיעבוד והקנאה כלל אין מפסיד בי' כלל ביטול שליחות דהא בע"פ נמי יועיל מחילה ואין השובר אלא לראי' בעלמא ולכך ליכא הך חששא בשובר ואם כן צ"ל הא דפריך הגמ' בדף י"ג הא דתנן מצא גיטי נשים וכו' כי נמלך מה הוי הא עבחז"ל ולא קאמר דילמא ביטל השליחות דהקושי' הוא משוברין כמ"ש מהרש"א ע"ש וכן הא דפריך גבי גט שחרור ניחש וכו' וקאמר הניחא לאביי דאמר זכות הוא ועבחז"ל ולא חיישינן דילמא בטלו לגט שחרור ואם כן בטל לכ"ע די"ל דאין עשוי לקלקל בידי שמים עבדו דכיון דבטלו אם כן הוי גט שחרור בטל לגמרי ואין עשוי לקלקלו כ"כ משא"כ במוקדם אין חושש דכיון דד"ת כשר ורבנן פסלו אך קשה מה פריך הגמ' לאביי למה מצא שט"ח לא יחזיר ואיצטריך לשנויי דחיישינן לפרעון ולקנוני' ולא קאמר דחיישינן לביטול השליחות כנ"ל וצ"ל לשיטת הריטב"א דודאי העדים והסופר זריזים לשמור השטרות שתחת ידם לבל יצא מתחת ידם קלקלה כלל ואין כאן חשש כלל דמידי ספרא ועדים נפל רק כל החשש דמיד הלוה נפל ואם הוא ביטל השליחות והשטר נעשה חספא בעלמא אין העדים וסופר מוסר השטר ליד הלוה דאולי יהיה נמלך וילוה בו ואתא לידי תקלה כי השטר חספא ואין מוציאין דבר בלתי מתוקן מתחת ידם ולר' יוחנן דחיישינן היינו משום דהואיל דנפל איתרע ואמרינן אולי איקרי ויהבי עדים השטר כזה ללוה אף דאין רשאין לעשות כן מכל מקום בנפל חיישינן משא"כ לאביי דלא סבירא ליה הך סברא דאיקרי וכתב וכו' אף זה לא חיישינן ואם כן תו ליכא חשש כי האי כלל וא"ש. והרי"ף צ"ל סבירא ליה דחיישינן דלמא איקרי וכתוב כרב אסי אע"ג דכתב הטעם לכך לא יחזיר משום דחיישינן לפרעון ולקנוניא ולא נתן הטעם משום דילמא כתב ללות וכו' משום רבותא כתבו אפילו כתוב בי' הנפק והראי' דהעתיק בשובר ודילמא כתב ליתן בניסן וכו' ש"מ דס"ל דחיישינן דילמא דאיקרי וכו' וא"ש. ואם כי טרחנו להעמיד דברי הריטב"א עם כל זה דבריו המה דחוקים כי עשה הרב ז"ל דין שטרות כדין גיטין דבעי כתיבה לשמה ובעינן שליחות ומהני בי' ביטול השליחות וכתיבת השטר כמו בגט ולא שווי' ליה שארי הפוסקים כי הרשב"א בתשובה הביאו הב"י לעיל סי' מ"ט כתב להדיא דבשטרות לא בעינן שליחות כלל ולא שייך בי' ענין שליחות כלל וכ"כ התוס' ב"ב דף ק"ע ע"ב ד"ה אין הלכה ע"ש וכן יתר הפוסקים לא סבירא להו ובפרט ר' יהונתן כפי מ"ש המ"מ בשמו דלמד מזה דלא סבירא ליה לר"י עבחז"ל ולטעם הריטב"א אין זה ענין כלל לעבחז"ל דהא כל החשש מביטול השליחות. והנה יגעתי ומצאתי ת"ל דרך מרווח עד למאוד ליישב דברי הגאונים הנ"ל והוא דבלא"ה ק' לשיטת המרדכי והביאו הרמ"א לעיל סי' מ"ח להלכה דאף שטר שלוה בו ופרעו אי רוצה לחזור ביומו וללות בו בע"מ הרי זה כשר ללות בו שנית אם כן מה קאמר הגמ' מ"ד דלמא הדר יזיף בי' זימנא אחריתי מה בכך הא החזרת השטר ליד מלוה בצוי הלוה בב"ד הוי ע"מ גמורה ואם כן הרי חל לשעבו' מחדש וכן צ"ל בב"מ דף י"ט ד"ה אמר וכו' דכתבו התו' בזמן שהבעל מודה יחזיר הגט לאשה היינו דעתה חלים הגירושין ע"י החזרת הגט לידה ע"ש וע"כ צ"ל דהב"ד הן ע"מ דאל"כ במה יחולו הגירושין עכשיו בלי ע"מ לר"א וכן לר"מ בדבר שבערוה לדעת ר"ת ואם כן אף כאן כן ועוד אפילו נאמר דאין החזרה בב"ד מיקרי ע"מ מכל מקום היכי ס"ד לקנוני' ע"ז דאי חס על פשיטי דספרא המבלי אין עדים בעולם הלא יכול למוסרו בע"מ ויהיה השטר כשר וארווח לי' פשיטי דספרא מכל מקום (ואמת לפי גי' הנ"ל בסי' מ"ח דבעינן דעדי חתימה דוקא יהיה ע"מ א"ש דמיירי דליתנהו ע"ח לפנינו וא"א למסרו בפני ע"מ אבל כבר בררנו לעיל הנכון כמ"ש הרמ"א וגי' שלו עיקר דא"צ שיהיה הן הע"ח) בשלמא הא לא קשי' הא אפשר וסיפוק בידו לעשות קנין חדש וג"כ מועיל כמ"ש הרמ"א לעיל סי' מ"ח בשם רשב"א די"ל בדוחק דזה אין רוצה לעשות קנין דהקנין הוא בין ילוה. ובין לא ילוה וזה אין רוצה לעשות וכמ"ש הרא"ש דלכך אית ליה קלא שהוא דבר תימה שאדם יעשה שיעבוד נכסיו בין ילוה ובין לא ילוה ולכך מוציאין קול ואם הוא דבר מתמי' איך נימא יעשה כן מתחלה אבל במרדכי קשה ביותר ואפשר דהמרדכי גופי' סבירא ניה כהך סברת הגאונים הביאו הרמב"ם והמחבר לעיל סי' מ' דסבירא ליה אף בע"מ צריך לומר כתבו וחתמו שנמסר בפניכם ואם כן מה יועיל בע"מ חדשים הא יצטרכו לכתוב שטר שנמסר בפניהם ואם כן עדיין יצטרך לשלם פשיטא דספרי ומה ירווח: אך זהו אין מספיק דקי"ל הך דמרדכי והך סברת גאונים לא קיי"ל והקושי' עצומה. ולכן ליישב כל זה הן מן ע"מ והן מקנין חדש כמ"ש לבל נצטרך לכנוס בדחוקים היא זה דודאי לא מיירי הגמ' משטר שזמנו בו ביום ובו ביום נמצא ובו ביום הביאו המוצאו לב"ד ובאו המלוה והלוה לב"ד בו ביום והודו כי מיד מלוה נפל דזה א"צ לפנים דכשר ומאן מעכב בידו לעשות כזאת וכזאת להתחייב עצמו נגד המלוה טרם פנות היום רק מיירי כנראה מלשונו דגמ' המוציא שטר שזמנו בו ביום והיינו שהוא מוצאו בו ביום אבל טרם שיבוא לב"ד ונקראו המלוה והלוה כבר עברו ימים טובא והגמרא לא מיירי רק דהשטר נמצא בו ביום שנכתב ולא איירי כלל מן אמירת הלוה שחייב מודה באיזה יום שיהיה ויכול להיות אחר כך ימים טובא ואמרינן דמ"מ יחזיר ולהך נאמר סתמא ולכך סבירא ליה הגמרא מתחילה דלכך יחזיר דמה בכך דהלוה בא אחר כך ימים מריבים מכל מקום כיון דהמציאה היה בו ביום א"א לומר דפרע כי לפרעון בת יומא לא חיישינן ואם פרעו ע"כ ביומו פרעו דהא מצאו ביומו וזה פשוט אבל רב כהנא סבירא ליה משום הא לא ארי' רק דמיירי דחייב מודה ואי קשה מה בכך דילמא חיישינן לקנוני' דפרעו ועכשיו רוצה לעשות קנוני' על הלקוחות שלקחו בימים אלו בין יום המציאה ליום הודאת הלוה דהא איירי דאין הכל ביום א'. י"ל דודאי העלה הרא"ש דלא חיישינן לקנוני' רק בנפל אבל זולתו לא חיישינן לקנוני' ובנפל דחיישינן דאיתרע הואיל ונפל ש"מ לאו שטר מעליא הוא דאל"כ היה נזהר בשמירתו ואם כן בנפל ביום שנכתוב ליכא כאן ריעותא דנפילה כלל דמי לא נזהר בשטרתו דאי המלוה הא ודאי נזהר ואי הלוה שכבר פרעו הא מכל מקום נזהר כל זמן שלא עבר יום דהא יכול ללות בו זימנא אחריתי ע"י ע"מ או קנין חדש כנ"ל וירוויח פשיטי דספרא אם כן כל זמן שלא פנה היום נזהר בשמירתו אולי יצטרך להלות בו שיהיה מוכן לו ואם כן מהכ"ת לא יהיה נזהר בו ויותר נראה לומר דהא אמרינן שם בגמרא דאי איתא דפרעי' ה"ל למיקרע לשטרא וקאמר הגמ' דמלוה משתמיט ליה למחר יהיבנא לך דהשתא ליתא גבאי וזהו בשטר שישנו ביד המלוה זמן מה אם כן יכול להשמט לומר אינו מצוי בידי ולמחר יהיבנא אבל בשטר שנכתב בו ביום ובו ביום פרעו מה השמטה יש כאן למחר יהיבנא לך וכי ברגע זו לא יהיה מצוי בידו דבר זו מהנמנע ואף שאמרו עוד שם בגמ' דזימנין זייר לי' אפשיטי דספרא הא אמרו לשיטת הר"ן ופסקו לעיל הש"מ דאסור לעכב בשביל פשיטי דספרא הפי' בגמרא דזימנין דזייר ליה אפשיטא דספרי ובוש לומר דמעכבו בשביל כך כי אסור לעשות כן ודחהו בלך ושוב למחר כי אין מצוי בידו לתת לו כדי שבין כך יפרע לו פשיטי דספרא וזהו בו ביום לא שייך דחי' כלל בשום אופן וזהו דבר שיש בו מסברא למאוד דלית כאן חשש פרעון ואם כן מה"ת ניחוש לקנוני' דהא אין כאן ריעותא כלל ופרי' הגמ' מאי למימרא דכפי מ"ש הדבר מבואר דלית כאן ריעותא כלל ומשני הגמרא שפיר משום דקבעי למיזייפי בי' זימנא אחריתי וכו' והשתא לא קשה כל מה שהקשיתי לעיל הא יכול להקנות בע"מ או בקנין חדש דכי מהני זה ביומו אבל ביום שאח"כ לא דה"ל מוקדם כנ"ל וכאן כשחייב מודה הוא למחר ויומא אוחרא ואם כן הא א"א לו להקנות בע"מ ובקנין חדש ושפיר יש כאן חשש דחייש אפשיטי דספרא ולכך קמ"ל דלא חיישינן דמלוה לא שביק וכו' וא"ש: אך לכאורה עדיין קשה אם כן הא אית ליה למלוה רווחא מיום שנכתב עד יום שחייב מודה ובדאית לי' רווחא שביק המלוה. אמנם יתורץ בנקדים עוד קושי' לפמ"ש התוס' בדף י"ג ע"א ד"ה היינו טעמא וכו' דכתב דכיון דפרעו אין עושה הלוה בשביל פשיטי דספרא להפסיד ללקוחות כיון דכבר נהנה בפשיטי דספרא דהא באמת לוה בו ואם כן ק' בשלמא דמיירי דהכל ביום א' המציאה וכתיבת השטר והודאת לוה שפיר י"ל אף בפרעון חס על פשיטי דספרא דהא אין מפסיד לקוחות דהא באמת הכל ביום א' אבל לפמ"ש דהודאה לאח"כ למחר לאחר זמן אם כן מפסיד לקוחות והלוה אינו עושה אך באמת חדא קושי' מתורץ בחברתה דודאי יש לומר דלמא רוצה ללות בו זימנא אחריתי משום פשיטא דספרי ואי דבמקום דמפסיד ללקוחות אינו עושה כן ז"א דהוא יודע בנפשו דבין יום כתיבה ליום ההוא שמודה לא הלוה משום אדם ולא מכר לשום אדם אם כן בנפשו יודע שאין מפסיד ללקוחות ואם כן שפיר יש לחוש דהדר יזיף בי' והשטר הוא באמת חספא ואף לגבי לקוחות שיקחו מיום ההוא והלאה אינו מהדין שיגבה כדאמרינן בגמ' ולכך קאמר דמלוה גופי' לא שביק במקום דלית ליה רווחא ובממ"נ חושב המלוה אלו היה שדה נמכר בנתים לא היה עושה בשביל פשיטי דספרא להפסיד ללקוחות וע"כ הוא יודע דלית ליה לקוחות אם כן דליכא לקוחות בין יום כתיבה אז ליום הזה אם כן לית ליה רווחא ומה נ"מ אם יהיה הזמן מאז או מהיום הא לית לקוחות בנתים ולא שביק המלוה וא"ש ודוק: ומעתה דאיירי כאשר הדבר מוכרח דהלוה מודה לא ביום המציאה שהוא יום שנכתב עדיין יש לחוש דילמא כתב ללות ולא לוה והמלוה שביק דאית ליה רווחא וגם הלוה משום פשיטי דספרא דבמקום דעדיין לא נהנה בפשיטי דספרא שלא יפסידו בחנם אין חושש לפסידא דלקוחות וגם חושב בדין יש לטרוף מאותו זמן שנכתב כמ"ש התוס' להדיא בדף י"ג הנ"ל ד"ה היינו ע"ש ולכך בעינן הנפק דליכא תו חשש דלמא כתב ללות ולא לוה וא"ש ודברי הרמב"ם והרי"ף ומחברים מדוקדק היטב וא"ש. והנה עוד יש לשום עיון בבעה"ת שער נ"ב ח"ב דין ח' דכתב הך דינא במוצא שטר שזמנו בו ביום וחייב מודה ויש בו הנפק יחזיר דשמא כתב ללות ולא לוה ליכא חשש דהא יש כאן הנפק ולשמא פרעו ל"ל חדא דלא שכיח למפרע בו ביום שלוה ועוד הא קא מודה לוה דלא פרעו וכו' והדבר צריך תלמוד דהא לרב כהנא דמוקי ליה בחייב מודה נאיד מהך תי' דלא שכיח לפרעו ביום שלוה ומה ביקש בזה הא בהך דחייב מודה לבד סגי דתו ליכא למיחש כלל ואפילו דשכיח הפרעון ביומו ביותר. וכמו כן יש לתמוה על הרא"ש בתשובה סי' ע"ו דין ג' בשובר המבטל כל השטרות אי שטר שנכתב בו ביום השובר בכלל וכתב הרא"ש אע"ג דאמרינן המוצא שטר שזמנו בו ביום וכו' אי משום פריעה לפריעה בת יומא לא חיישינן ה"מ דליתא ללוה קמן אבל הכא הא צווח פרעתי וכו' ע"ש. והדבר תמוה הא לרב כהנא בעינן דוקא חייב מודה הא בליתא קמן חוששין לפרעון ור"כ לא סבירא ליה כלל הך סברא לפרעון בת יומא ל"ח ודוחק לומר דכוונו למש"ל במילתא דרב כהנא דלכך לא חיישינן לפרעון לא דלא שכיח לפרעו ביומו דוודאי שכיח רק אנן אמרינן דה"ל למקרעי' וביומו א"א למלוה להשמט דנאבד ממנו וצריך חיפוש כמש"ל באריכות ולזה נתכוון הבעה"ת וגם הרא"ש שם דה"ל להחזיר השטר ולמה לקח שובר עליו דבו ביום היה השטר בידו ולזה קאמר מ"מ אם עומד וצווח חיישינן דזהו דוחק בלישנא דרא"ש וכן בבעה"ת כנראה למעיין בדבריהם ולכן היה נראה דהיה להם קצת פי' אחר בגמרא מעש"ל והוא דודאי סבירא להו כמו שהוכחתי דע"כ איירי דהלוה חייב מודה אינו ביום המציאה ויום שנכתב רק למחר ויומא אוחרא וכמש"ל רק קשי' להו אם כן מה משני ר"כ בשחייב מודה מה יועיל זה הא יש לחוש לקנוני' וכמש"ל ותי' שכתבתי לעיל לא סבירא ליה רק סבירא ליה בישובו דודאי לחוש לקנוני' בלא"ה סברא רחוקה היא עד שהרבה אמוראי לס"ל דחיישינן לקנוני' וגם דאם פרעו ביומא דנכתב שטר ג"כ לא שכיח כלל ותרתי דברים בלתי שכיח לא אמרינן דנימא דפרע ביומו וגם אף חייב מודה מכל מקום לחוש לקנוני' דהוא ג"כ לא שכיח כולי האי לא אמרינן ופליג ר"כ אר"א דסבירא ליה דבשביל הך סברא לא פרע אינש בו ביום דכתב מחזירין אפ לו אין חייב מודה ובזה לא סבירא ליה לר"כ רק בשחייב מודה דניחוש לתרתי כזה לא אמרינן ולכך סבירא ליה יחזיר והא דפריך הגמרא א"ה מאי למימרא אף דלפ"ז טובא קמ"ל כמ"ש דבצירוף שני סברות מחזירין ולא חיישינן לקנוני' י"ל דהם כך מפרשי' דהא כתבו תו' דף ט"ז ע"ב ד"ה אעפ"י כו' דר"י דסבירא ליה בדף י"ג דלכך לא יחזיר משום קנוני' ש"מ דלא סבירא ליה דאמרינן דאקרי וכתוב ע"ש ואם כן ק' למה ליה הנפק ואי דחיישינן שמא כתב ללות ולא לוה כמש"ל והואיל ועכשיו הוא אחר יום הכתיבה הא בשטרי דלאו אקנייתא אין עדים כותבין ולדאקרי וכתב לא חיישינן בשלמא אי איירי מלתא דר"י באין חייב מודה י"ל כי סבירא ליה לר"י דלא אמרינן דאקרי וכתב היינו בשחייב מודה דבאמת לוה ואנן נימא דמשקר והעדים טעו כולי האי לא אמרינן ולכך הוצרך לומר הטעם במשנה דקתני לא יחזיר אפילו בחייב מודה משום פרעון וקנוני' אבל באין חייב מודה וצועק לא לויתי אין להחזיר ולכך קתני הנפק אבל לר"כ דמוקי למילתא בחייב מודה ק' שפיר הנפק ל"ל וזהו מה למימרא בהנפק אפילו בלי הנפק נמי ומה צורך להנפק ומשני הגמרא מ"ד דילמא יזיף וכו' קמ"ל מלוה גופי' לא שביק כיון דלית ליה רווחא וכנ"ל בממ"נ או דאין הלוה עושה להפסיד ללקוחות או דמלוה גופי' לא שביק כנ"ל ואם כן איצטריך לרבותא הנפק דלא מבעי' דלית בי' הנפק דפשיטא דלית למלוה רווחא ולא שביק ואפילו ביש בו הנפק ה"א דאית למלוה רווחא במה שמלוה ב' על שטר זה אף דאין נ"מ לענין לקוחות כנ"ל דהא אם יקח שטר חדש יהיה מוכרח ליקח יום אחר ויש לו טרחה והוצאה שכר קיום לספרא דב"ד משא"כ בשמלוה על זה השטר והנפק עליו מרוויח ההנפק וקמ"ל דמ"מ בשביל הך רווחא דהנפק כל שאין לו רווחא בטריפות לקוחות מלוה לא שביק וא"ש וטובא קמ"ל (ובאמת י"ל בפשטא הקושי' מה למימרא דסבירא ליה למקשן הך סברא כ"כ פשוט דאין לומר תרי חששות כנ"ל עד דסבירא ליה דא"צ לר' יוחנן להודעני אבל מ"ש הוא דרך נכון ג"כ וישר בסברא והמעיין יבחר) ואם כן השתא בר"כ דסבירא ליה חייב מודה צ"ל תרתי דכולי האי לא אמרינן אתרע בנפילה קנוני' ופרעו ביומו והן הן דברי בעה"ת דכתב שני סברות בצירוף דלכך יחזיר דלא פרע ביומו ועוד הא חייב מודה ומכיון להנ"ל וכן הרא"ש בתשובה סבירא ליה אף לר"כ הך סברא ע"כ קאי רק כיון דנפל איתרע אמנם בחייב מודה תרתי לא אמרינן דאתרע וכמ"ש ולכך בנדון שלו דלא נפל כלל ולא אתרע אף לר"כ לא חיישינן לפרוע בת יומא והדבר מוכח כמ"ש ולכך יפה כתב בתשובה שלו. וכן בפסקו העתיק דברי הרי"ף דבעי דוקא הנפק והא דהשמיטו הטור הטעם דסבירא ליה כאביי עבחז"ל ואם כן ליכא חששא דכתב ללות ולא לוה וא"ש: