אבל אנן לא טענינן להו הקשה הש"ך דאיך סתם הש"ע הא כל טעמו של הרא"ש משום דהוא לא שכיח ומילתא דל"ש לא טענינן ליתמי ולשיטתו אזיל דס"ל לדינא דלא טענינן ליתמי מילתא דלא שכיח אבל המחבר דהביא לקמן בסי' ק"ח שני דיעות די"א אפילו נאנסו דלא שכיח טענינן ליתמי א"ה אף כאן י"ל דטענינן ליתמי אולי ממושכן הוא ונראה דס"ל למחבר כי טענינן ליתמי מילתא דלא שכיח היינו כשיתומים באי' להחזיק תחת ידם והאחר בא להוציא אז טענינן להם אפילו בדבר דלא שכיח כדי להחזיק בידם והממע"ה אבל אם יתומים באו להוציא לא טענינן לכולי עלמא דבר בלתי שכיח וכן דאין הולכין בממון אחר רוב ג"כ רק להחזיק ובנדון זה דגוף השטר שייך למלוה רק היורשים טוענים אולי ממושכן ס"ל להוציא דהא אפילו במשכן מטלטלין ה"ל להוציא ולכך קי"ל דטוען עד כדי דמיו צריך לישבע שבועה בנק"ח כדין נשבע ונוטל כמ"ש כל הגאונים וכמ"ש במשכן שטר שאין גופו ממון ואין עומד למכור רק בכומ"ס פשיטא דה"ל להוציא ולכ"ע לא טענינן מילתא דלא שכיח:
אורים ותומים, תומים · סימן ס״ה, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.