אורים ותומים, תומים · סימן ס״ה, כ׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

יחזיר לבעליו כ' הש"ך בשם הרמב"ם פ"ה מהל' גזילה ואבידה מצא כתובה אעפ"י ששניהם מודים לא יחזיר כ' המ"מ דמשוה הרמב"ם דין כתובה לשאני ב"ח ותמה הש"ך הא גמרא ערוכה הוא ב"מ דף ז' מצא שטר כתובה בשוק והאריך ודבריו בזה בלתי ברורים דאדרבא בגמרא מבואר להדיא בזמן שבעל מודה יחזיר לאשה רק הפוסקים הקשו דמ"ש זה משאר ב"ח ולמה לא ניחוש לקנוני' ותי' דמיירי באין בו אחריות ואם כן יפה כתב המ"מ דהא דחשש הרמב"ם לקנוני' אף דבגמרא מפרש בזמן שבעל מודה יחזיר מכל מקום השוה אותו לשארי ב"ח ופתר ליה הך דלעיל כמ"ש המחברים באין בו אחריות ולענ"ד דרמב"ם מוקי לי' בכתובה מארוסין וס"ל לרמב"ם דמאירוסי' לא גבה משעבדי ואם כן ליכא חשש קנוני' ועכ"פ הא דחיישי' לקנוני' גבי כתובה יליף ליה הרמב"ם משאר ב"ח ויפה כתב המ"מ ודברי ש"ך אינם מובני' כלל אך כ"ז דאמרי' דגוף עיקר כתובה לא יחזיר נר' דהוא לשיטת הרי"ף ורמב"ם ורא"ש דסבירא להו כי אמרי' הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום היינו במקום שאין כותבים אבל במקום שכותבי' ואין כתובה בזה נאמן לומר פרעתי אבל לשיטת התוס' וסייעתם דס"ל דא"נ לומר פרעתי אם היא טוענת אבדה כתובתי כדתנן הוציא' גט ואין עמה כתובה דטוענת דאבדה כתוב' מכל מקום גובה כתובה אם כן מ"ש דהיא אומרת אבדה כתובתה או דנמצא בשוק הא אין נאמן לומר פרעתי ולהך דעה צ"ל דהך ברייתא דמחלוקת דרבנן ור"י איירי בתוספת כתובה וכן כ' באס"ז בשם כמה רבוות' אבל בכתובה העיקרית א"א לומר כן ואם כי תוס' ב"מ דף י"ז ד"ה הטוען וכו' כתבו על הך בריי' דאצ"ל בתוספ' רק בעיקר ומ"מ אף במנה ומאתיי' מפסיד דהא נאמן לומר פרעתי מנה במגו דאלמנה נשאתיך או פרעתי הכל במגו דאין את אשתי ע"ש ובעו"ה לא יכולתי להלום רבריהם כלל דהא כתובה לפנינו רק שהיא ביד המוצאה ואם כן בבוא האיש ואשה לפנינו אמרי' צא ופרע לה כל המאתי' דמה מגו יש אלמנה נשאתיך או לא נשאתיך הא כתובה לפנינו דהיתה בתולה ונשאת לו ומה בכך דהיא ביד המוצא אותה עכ"פ ראיה יש ולא מצי למימר דאלמנה או אין את אשתי כלל ואם כן דחייב לפרוע כל מאתים מ"ש דחייב לפרוע תיכף או דאמרי' להחזיר לה כתובה ויפרע לה אחר כך כשתתבענו וגם מה יועיל שתהיה כתובה נשארת ביד המוצאה לעולם יצטרך לפרוע לה כדין הטוען אחר מעשה ב"ד ולעולם לא יהיה לו מגו הנ"ל דהא כתובה בעולם ואם שאין ביד אשה וכו' ומגו במקום כתובה איך אמרי' ואם אמרינן בכל זה יש לו מגו אם כן מ"פ הגמרא ר"י אדר"י או רבנן ארבנן דבעלמא לא חיישי' לפרעון וכאן חיישי' דמה קושי' הא יש לבעל מגו ופשיטא דמקום מגו הבעל נאמן ומגו להחזיק אמרי' בכל הש"ס וצ"ע ועיי' א"ע סי' ק' מ"ש שם:
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.